לא יודעת אם הוא מנסה לחזור אליי מתוך הרגל או בגלל שהוא באמת אוהב אותי?

בת 25, יצאתי עם בחור מקסים (31) במשך כ-5 שנים עם הפסקות באמצע..
אני בשנה השלישית לתואר וגרה אצל ההורים, הוא עובד אבל גר אצל ההורים (לי זה לא מפריע, אבל לו כן).
כל פעם שנפרדנו הייתה בגלל סיבה אחרת.
רצינו להתקדם ביחד ולבנות חיים משותפים אבל כל פעם זה נקטע.
נכון לעכשיו אנחנו לא ביחד, רוצים לחזור אבל לא רוצים להיות בהמתנה שוב.

הוא רוצה להתקדם להתחתן ולהקים משפחה ואני מרגישה שאני עוצרת אותו.
רצינו לעבור לגור ביחד אבל אני מרגישה שאני מעדיפה לחכות עד אחרי התואר ולחסוך עוד קצת כסף. אני חושבת שאם כבר חיסכון אז לא לבזבז על שכירות אלא לשמור לעתיד.
מצד אחד אנחנו נורא אוהבים אחד את השנייה.
מצד שני יש כל כך הרבה דברים שמפריעים לנו בקשר - בעיקר המרחק הפיזי.
אנחנו לא ניידים אז גם כשהיינו ביחד היה קשה לנו נורא להתראות, כי היינו מתראים פעם אחת באמצע שבוע וכל שבת שנייה הייתי אצלו, בעיקר בגלל הלימודים שלי.
היה איזה שהוא שלב במהלך הקשר, יחסית מוקדם שהוא הציע לי נישואים ודחיתי אותו כי מבחינתי זה לא היה הזמן. שנינו למדנו במכינה לשיפור בגרויות ולא עבדנו.

ההורים שלי לא אוהבים אותו ואמרו לי שלדעתם הוא לא בשבילי, אמרו לי 'תעשי מה שאת רוצה' אבל באיזה שהוא מקום הם אומרים את זה בטון כזה שהוא כל כך שלילי שמשפיע עליי לחשוב כאילו עשיתי משהו לא בסדר ושאני צריכה לרצות אותם.

אם אני אחליט שוב לחזור אליו (אחרי שנפרדנו 4 פעמים כבר, כולל הפרדה האחרונה)

אחרי הפעם האחרונה שנפרדנו הוא התחיל ישר לצאת עם מישהי אחרת כריבאונד, יצא איתה כחודשיים.
נשבר לי הלב מזה.
הוא נפרד ממנה כי הבין שהוא לא בשבילו והחליט שהוא רוצה לחזור אליי.
אני לא יודעת אם הוא מנסה לחזור אליי כי אנחנו כבר דיי רגילים אחד לשנייה או בגלל שהוא באמת אוהב אותי.
הרי כבר נפרדנו כבר כל כך הרבה פעמים במהלך הקשר.

מצד אחד אני מרגישה שהוא האחד בשבילי ורוצה מאוד להיות איתו -
הוא הכי משקיע שיש ונורא רוצה להתקדם וגם אני.
מצד שני אני רוצה לסיים את התואר שלי ולהתבסס עוד קצת מבחינה כספית ורק אז שנעבור לגור ביחד.

מה דעתכם?
האם יש דרך שהיא יותר נכונה מהשנייה?
האם אני טועה בדרך שלי?
האם כדאי לשחרר אותו?