מרגישה בודדה ולא שייכת לשום מקום

קשה לי בכלל לכתוב פה וזאת תהיה כנראה הפעם הראשונה שממש הוצאתי דברים שאני מרגישה..
בעיקרון כאילו על הנייר הכל נראה טוב ויפה יש לי משפחה תומכת,אני כל שנה נפתחת יותר ויותר ומכירה עוד אנשים יש לי חברים ואחת החברות הכי טובות שלי שבאמת אני מרגישה שאם רק אני אספר לה הכל היא תהיה שם בשבילי ותקשיב להכל אבל פשוט קשה לי להיפתח ככה לאנשים..
אבל תאמת שתמיד הרגשתי בודדה לגמרי ושאני אף פעם לא אהיה עדיפות ראשונה של אף אחד. פעם חשבתי שהבעיה אצל אחרים ושהם פשוט לא סבלנים אלי ומספיק וכאלה אבל בזמן האחרון הבנתי שבעצם הבעיה היא כנראה אצלי שכן לוקח לי זמן להיפתח לאנשים ושאני בכל זאת עדיין יכולה להיות מאוד מופנמת וביישנית,יכול להיות שאפילו אנשים ואפילו החברות הקרובות שלי ואולי המשפחה שלי תופסים אותי כאדישה למה שהולך בגלל שבאמת אני לא כל כך מבטאת רגשות או מהאנשים שמדברים כל על מה שעובר עליהם.
אני כן מרגישה שעשיתי תהליך ענקי מילדה קטנה שלא מדברת בכלל עם אחרים ושהיו לה אולי שתי חברות למה שאני היום אבל אני יודעת שזה עדיין לא מספיק ושיש לי עוד הרבה מה להיפתח.. יכול להיות שזה בגלל הגנים גם שפה אין לי מה לעשות ואולי בגלל שבמשפחה זאת רק אמא שלי ואני אבל תמיד הרגשתי שבמשפחה המורחבת שאני מחשיבה אותה כמו משפחה גרעינית כי היא כל כך קטנה דודות ודודים שלי מעדיפים את בני הדודים שלי על פניי.כנראה שזה קשור לאופי שלי אבל תמיד ליווה את זה תחושה שאני פחות מועדפת כי נדחפתי למשפחה הזאת ואני לא באמת חלק מהמשפחה המקורית. אני יודעת שזה לא נכון בכלל לחשוב ככה אבל אני תמיד מרגישה כאילו אני לא שייכת בכלל לאיפה שאני נמצאת ושאולי עדיף שאדחף לאנשים אחרים כמה שפחות לחיים,אני בטוחה שגם בגלל שאני נראית שונה יש לי פחות ביטחון ללכת ולהכיר אנשים חדשים כי אני מפחדת מה הם יחשבו עליי(וזה מניסיון כבר סבלתי הרבה מאוד גיזענות ואפילו מאנשים שממש לא ציפיתי מהם את זה כמו מורה שהייתה לי שנה שעברה לדוגמא) עכשיו כבר יש פחות מבילדות כי ילדים זה העם הכי רע אבל אני עדיין מרגישה לפעמים יחס שונה או מבטים של אנשים שתוהים.אז איך אוכל להיות מלאת ביטחון ופתוחה עם אנשים אם זה היחס שאני מרגישה??
כנראה שאף אחד אחד לא יודע כמה אני שבורה מכל מה שכתבתי כי לא סיפרתי לאף חברה קרובה ואפילו לא אמא שלי..
כמה כבר היא יכולה לשמוע על אנשים חסרי טקט שמתנהגים בגזענות?לי כבר נמאס מעצמי שאני נראית ככה וחיה פה.פשוט הפסקתי לספר לה על כך.
כבר ממש קשה לי ואני מרגישה שאני אתפוצץ בקרוב אם לא אעשה עם זה משהו
אז אם מישהו יכול לעזור,לתת עצה או לשתף אני אשמח כל דבר קטן יעודד אותי כרגע :)