היי, אני התגייסתי לפני שלושה חודשים, באתי עם מוטיבציה נורא גבוהה, רציתי לתרום ולשרת, אבל מהרגע שהתגייסתי החיים שלי הפכו לגהנום, מאז הגיוס אני חוטף התקפי חרדה... תמיד הייתי בחור קצת חרדתי, אבל אף פעם לא חטפתי התקף חרדה, בחיים לא הרגשתי כאילו אני הולך למות עוד כמה דקות... אני עדיין מאוד רוצה לשרת אבל זה כבר עולה לי בבריאות הנפשית שלי, בטירונות סבלתי מאוד, הייתי בדיכאון הכי עמוק בחיים שלי, אחרי שבועיים של התמודדות עם זה, הגעתי למסקנה שאני צריך קב"ן, ביקשתי מהמפקדים קב"ן והוא הסביר לי שאני חווה קשיי הסתגלות, זה הכל... לפחות חשבתי שפה זה נגמר. המשכתי הלאה לקורס בבסמ"ח (בית הספר למקצועות המחשב) ואיתרו אותי להיות מפקד, שמחתי מאוד. אבל מאז שנגמר הקורס אני מוצא את עצמי מנסה להחניק התקפי חרדה על ימין ועל שמאל, אני מרגיש קלסטרופובי במקום בו אני נמצא עכשיו, ואני יוצא לקורס מפקדים ביום ראשון. אני מרגיש שאין לי עם מי לדבר, ואין לי אף חבר קרוב במקום הזה, אני נכנס לדיכאון כל יום מחדש, רק סופר את השעות עד סוף היום (אני עושה מתכונת בסיס סגור) כדי שאני אוכל לישון ולא לעשות כלום, הלחץ הנפשי הזה גורם לי לבחילות מטורפות וסחרחורות, הבטן שלי מתהפכת, הלכתי לרופא והוא לא נתן לי כלום, תכלס הוא צודק, מבחינה רפואית אין מה לתת לי גימלים אבל המצב הנפשי שאני נמצא בו גורם למצב הפיזי שלי ליפול לקרשים, אני רק מפנטז על החופש... על השחרור... אני רואה אנשים באוטובוס, ברחוב, ואומר לעצמי "יש אנשים חופשיים בחוץ, ורק אני כלוא ככה"... לא יודע מה לעשות, לבקש קב"ן? להישאר מופנם ולסבול? אם אני אבקש קב"ן, מה המפקדים האחרים יחשבו עליי? מרגיש כאילו מתכונת של בסיס סגור גדולה עליי...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות