אני לא יודעת מאיפה להתחיל..
אז ככה כבר שבועיים שעובר עלי משהו , אין לילה שאני לא נרדמת תוך כדי בכי לכרית..אני מכבה את הפלאפון ומתעצבנת על קשר כל שהוא שיש לי עם אנשים , אני לא יוצאת מהבית רוב הזמן ישנה הולכת לישון בעשר קמה בצהריים אני קמה ועוצמת את העניים ומתעוררת בלילה , יש לי מחשבות עצובות ורעות על עצמי בלי הפסקה אין לי כבר מנוחה לא מצליחה להפסיק לחשוב יש לי כאב חד בלב ולחץ בחזה שלא עוזב אותי.
כל התיאור הזה הוא מאוד לא אופייני אלי מלפני שבועיים אני לא בן אדם דיכאוני ההפך אבל איך שהוא נכנסתי למעגל שאני לא מצליחה לצאת ממנו כל הזמן רע לי והכל מפריע לי ואני כבר לא מזהה את עצמי !
הכל התחיל שיצאתי עם מישהו והוא נפרד ממני יותר נכון פשוט נעלם ובהתחלה שיחקתי אותה כאילו הכל בסדר ובאמת האמנתי לזה וכך הרגשתי לאט לאט מספרים לי אנשים יותר ויותר פרטים על העניין וגם שאני דורשת מהם לא לספר המידע מגיע אלי והכאב גדל וכך אני נהיית יותר ויותר פגועה במיוחד שהפגיעה הזאת באה אחרי רצף של פגיעות בפן הרומנטי כך שאני באמת מתחילה להרגיש רע עם עצמי ויש בי צד שמאוד שונא את עצמי , אני נראת מבחוץ מאוד שמחה אבל אנשים לא יודעים איזה מאמץ אני עושה כל בוקר כדי לקום ולחייך לאנשים .
אני לא רוצה להיות ככה אבל גם עכשיו שאני כותבת כל מה שעולה לי לראש זה אותי אומרת לעצמי "את פשוט מטומטמת " מרגישה חנוקה ולא מוצאת את הדרך לצאת מהסיפור הזה דרך כלל שאני בבאסה זה תהליך שמיום להיום המצב משתפר וכאן זה ההפך.
לא יודעת האמת למה אני כותבת אבל טוב לי קצת שאני מתארת באיזה שהוא אופן את מה שעובר עלי ואולי בתקווה אני יקבל כאן איזה דעה/עצה/מחשבה/רעיון שהוא יכל לעזור לי לעלות חיוך ולחזור לבחורה שהייתי שמחייכת לעצמה גם שהיא בבאסה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות