כלואה בבית הסוהר של הדת היהודית, לא מוכנה לענות את עצמי יותר

היי,
קודם כל, תסלחו לי מראש על מה שכתבתי ואל תנסו לשפוט אותי מהסיבות. 1. אתם לא הייתי במקומי. 2. אני מאוד מבולבלת ונסערת.
מה הבעיה שלי?
זה מה שאתם בטח כולכם שואלים, ואני אענה, הסיוט שלי התחלתי לפני 17 שנה ברגע שנולדתי בת למשפחה דתייה! מה רע? זה הסיוט עלי אדמות שמתבטא ב...
1. מנותקת מהעולם שכה עשיר ונוצץ, חיה בבועה של תורה... תורה... תורה... ולמי שלא מבין, אז שיקשור לעיניים שלו סרט שדרכו אפשר לראות את העולם רק בגווני שחור ולבן, נראה אותו שורד שבועיים... אני שרדתי 17 שנה!!!
2. חיים על פי סיסמא: "פת במלח", שזה כביכול החיים הראויים לבן תורה, ולכן כל החיים שלי, ההורים שלי לא ניסו להתאמץ בגרוש כדי להשיג כמה גרושים. המנטרה של חיי היא "אין כסף". אין כסף, לצאת לשופינג עם חברות, אין כסף לקנות את הכמה חצאיות העלובות שלי... וילדים? אינסוף... 10 נפשות אנחנו במשפחה בדירת מרתף, בת שלושה חדרים, מלפני מאה שנה, הרעש, הצעקות, גומרים אותי... וכל זה למה? כי אולי עוד בפאקינג מאה שנה נקבל פאקינג שכר בפאקינג גו עדן, בא לי לצעוק לכל החרדים: "היי הלו תתעוררו על החיים שלכם, אתם פשוט אוסרים את ילדיכם הורסים את חייכם רק בשביל לקבל שכר מדבר חסר אחיזה במציאות.
נמאס לי מהחיים האלו שונאת אותם. כל היום לריב עם ההורים שלי, אני יוצאת עם חברים וזה, ומתלבשת כדתייה, אבל ההורים שלי איימו עליי שאם אני מביאה נגיד אייפון לבית, הם מנפצים אותו ויהי מה, ואם אני זורקת את מדי הדתיי ולובשת מכנסיים הם זורקים אותי לכל הרוחות ויושבים עליי שבעה, מה אני אעשה? אשמח שתענו לי, אני כבר משתגעת מרוב מחשבות?
אני מרגישה שכל הדת הזאת הרסה לי את החיים, ביום כיפור שעבר אכלתי בסתר ונחשפתי על ידי אמי, היא כמעט רצתה לרצוח את עצמה, מרוב צער היא התחילה לצעוק והזעיקה את אבי לבית. רק משום: שאני לא מוכנה לענות את עצמי על דבר שאני לא מאמינה בו, ולא רוצה להאמין, בשבילי אלוהים זו מוטציה שרואים בה טוב ורואים בה רע, אני רואה בה - טמטום במאמינים בה, כי הרי היא מוטציה בכלל לא קיימת. וחוץ מזה אני לא מעוניינת לעבוד מישהו - אלוהים - שמכריח אותנו לחיות חיים שלמים על פי הוראות חסרי תוחלת, למה כל הפאקינג תורה הזו? בשביל שנקבל גן עדן???!!!!
אני מרגישה אבודה בתקווה לעזרה, ואני רק מקווה שהבהרתי את עצמי דיו כי יש עוד מיליון דברים שהייתי רוצה לכתוב ואין לי כוח להיזכר בהם ולכותבם. מה אני עושה, זורקת את הבית? בכל אופן משפחה זה כוח שאני אוהבת ולא רוצה לאבדו, אבל הרי חייך קודמים מה כל החיים אני אחיה בבית כלא הזה של הדת שאני לא מאמינה בו בגרוש???
בתודה מראש