אני יודעת שיש כאן אנשים שיש להם תלונות הרבה יותר רציניות משלי...אבל עדיין רע לי...
אני פשוט מרגישה שאני נכשלת בכול משאני עושה...הציונים שלי נעים בין ה-60 ל-85, טכנית אלה ציונים לא כול כך רעיםאבל זה לא מתאים לי. זה לא מתאים להורים שלי. וזה פשוט מעליב שאנשים שתמיד ראו בי כגאונה עכשיו מקבלים יותר ממני. כן אני מקנאה. כן זה לא טוב לקנאות. אבל אני פשוט לא יכולה אחרת. ולא רק שאני מקנא במובן הלימודי, אני מקנא בכול אחד שיש לו חברים, לפחות אחד, מישהו אמיתי כן ותומך שאפשר לשפוך בפניו את הלב. אני ממש רוצה מישהו כזה. יותר נכון צריכה מישהו כזה. זאת יכולה להיות מישהי. מישהו. כול גיל. פשוט נמאס לי להיות לבד. איזבו רווקה אני החשוב חיובי שיש לי זמן. אני הנסה לחשוב חיובי שיום יבוא ותיהיה לי מערכת יחסים. אבל עכשיו אני רק רוצה מישהו לשפוך בפניו את הלב. מישהו שיוכל גם לענות, בהבדל על היומן שלי, שלא כול כך עוזר...אני יודעת שהבעיות שלי נשמעות טיפשיות. אבל מה כבר אפשר לרצות ממני? גיל הטיפשעשרה...איזה גיהנום...זאת באמת בקשה כזאת גדולה שיהיה לי מישהו שיקשיב לי?! אני מאות פעמים הייתי בתפקיד הזה ומילאתי אותו במסירות. רק מה...אין מי שיהיה הכתף שאפשר לבכות עליה בשבילי. הם עזבו. המשיכו בחייהם. רק אני נתקעתי. כי אני צריכה עזרה! מישהו מוכן להקשיב לי? לתמוך? ובעיקר להאמין בי ובחלומות שלי? תראו, כשהייתי קטנה כשנפלתי, פיזית, על הרצפה, לא יכולתי לקום בעצמי. גם עכשיו אני נופלת. גם עכשיו אני לא יכולה לקום בעצמי. רק הפעם, זה סוג שונה של נפילה. מה אני רוצה? שמישהו יסביר לי למה אף אחד לא מאמין בי...א מישהו מכם, הצופים בשאלה, מוכן לשמוע אותי, לנסות להבין אותי, בבקשה, רק תגידו...אני צריכה אתכם, רק את אלה שבאמת מוכנים. מישהו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות