הסיפור שלי מתחיל שהייתי בן 18, טסתי עם חברים לטיול לפני צבא ופגשתי שם את אהבת חיי, ילדה מושלמת מכל הבחינות!היא יפה בצורה לא הגיונית, חייכנית עדינה צנועה .. דיברנו כל המסיבה כאילו אנחנו מכירים שנים, הלכנו מכות צחקנו רקדנו והרגשתי שיש לידי מלאך. פגשתי אותה יומיים לפני שכבר הייתי צריך לחזור לארץ ככה שלא היה בנינו כלום אבל שמרנו על קשר במייל בפייסבוק בסקייפ, ככה עברו 4 שנים ..
למרות שראיתי אותה רק פעם אחת חשבתי עליה כל יום ותמיד הייתה לי מחשבה ״מה היה קורה אם״ למרות שהייתי עם בחורות אחרות, השתחררתי מהצבא אחרי קבע של שנה ורציתי לטוס להירגע והיא הציעה שאני אבוא אליה, טסתי אליה לבד לטיול שתוכנן לכמה ימים ונמשך כמעט חודש!
החודש הכי מדהים שהיה לי בחיים והבאתי אותה איתי לארץ ששנינו מאוהבים עד מעל הראש. שהבאתי אותה אלי הביתה ההורים שלי לא אהבו אותה בכלל, רק בגלל שהיא נוצריה . הם אמרו שהיא ילדה טובה אבל הם לא רוצים שאני יהיה איתה בגלל הדת ובנוסף הם לא אהבו את זה שהיא דוגמנית ורצו מישהי אקדמאית
הייתה לה הרגשה שהם לא אהבו אותה והיא בכתה המון בגללם כי היא באמת התייחסה אליהם הכי טוב שאפשר ..אבל היא התרגלה ליחס ונשארנו חזקים למרות הכל
עברנו לגור ביחד כבר אחרי 3 חודשים (המצב הכלכלי שלי ושלה מאוד גבוה)
אנחנו 5 שנים ביחד וזה מרגיש כמו 5 ימים כאילו בכלל לא עבר כל הזמן הזה והיא ללא ספק האחת שלי לכל החיים.
היא אומנם נוצריה אבל דתיה יותר מהרבה בחורות שאני מכיר!
אנחנו שומרים שבת ביחד, היא צמה איתי בכיפור ואנחנו עושים קידוש בשישי .. אני חייב לציין שאין לה מחשבות להתגייר בינתיים, אני לא לוחץ עליה אני רוצה שהיא תהיה מאושרת. מה שכן היא מתקרבת לאט לאט כל פעם יותר ויותר.
לפני שבועיים היא נכנסה להיריון ואין יותר מאושר ממני:)
אנחנו כל יום אוהבים יותר ויותר לעומת ההורים שלי שככל שהזמן עובר והקשר מתמסד ההורים שלי מתנגדים יותר, הם מנסים להסית אותי נגדה, עוקצים כל הזמן ולפעמים זה מגיע לצעקות וריבים של ממש. הם אומרים שגם אם נתחתן פה בארץ זה בחיים לא ייחשב כזוג נשוי כי היא גויה והילדים לא יהיו יהודיים והיא אומרת הרבה ״אתה מעדיף את הגויה שלך במקום את המשפחה שלך״ .. משפט ששבר לי את הלב . אני בחיים לא אוותר על האישה שלי ועל הילד/ה שלי אבל גם על המשפחה אני לא רוצה לוותר, אני בסך הכל רוצה שיקבלו אותה, אחותי מאוד אוהבת אותה רק ההורים שלי הורסים הכל. אני רוצה שלילדים שלי יהיה סבא וסבתא בחיים ושלא יהיה להם חסך שקשור למשפחה .
מה שיותר מעציב אותי שההורים שלה ממש אוהבים אותי ואני מבואס שאני לא יכול לתת לה את אותו יחס מצד המשפחה שלי
נסיתי הכל אבל הם לא מוכנים לקבל אותה בשום צורה ועכשיו זה רק החמיר, יש טעם לדבר איתם ? אולי להשלים עם זה שיהיה לי נתק מהם למרות שתמיד ישאר הכאב לב, מה לעשות? תודה לעונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות