חוסר הצלחה בחיים שנגרם בעקבות בגידה

זה קצת ארוך,
אני יוני, חייל בצה"ל,
בסוף 2011 הכרתי מישהי, שהיה בה בעצם כל מה שרציתי,
היא הייתה יפה בצורה שאני לא יכול לתאר כאן לאף אחד,
עדינה, מעניינת, ולצערי הרב גם שחקנית לא קטנה, אני נראה טוב
ולמרות כל זה, התאמצתי מאוד קשה כדי ל"השיג" אותה, היא תמיד הייתה משחקת,
לא עונה, ופשוט כל פעם הייתי כלכך תמים והאמנתי שהיא פשוט מיוחדת והיא באמת משוכנעת שכל מה שהיא עושה הוא בסדר.
לפניי היה לה חבר שנתיים, ולצערי היא תמיד נתנה את ההרגשה שהוא יותר טוב ממני.
היא קטנה ממני בשנתיים, בכל מקרה, בתחילת הקשר שלי ושלה היא עדיין
הייתה איתו בקשר טלפוני, ומידיי פעם הם היו נפגשים,
בהתחלה שתקתי, אבל באיזשהו שלב כבר לא יכלתי להתמודד עם העניין וביקשתי ממנה לנתק איתו את הקשר, היא הייתה בשלה, והייתה משוכנעת לגמרי שהקשר איתו הוא טבעי, הגיוני, ושאין שום סיבה שהם לא יהיו בקשר,
מידיי פעם הם אפילו היו נפגשים, לרוב זה היה מאחורי הגב שלי, ורק אלוהים יודע מה קרה שם, הרבה אסאמאסים שראיתי בדיעבד, והיה נראה תמיד כאילו היא עדיין מאוד אוהבת אותו אבל בו זמנית רוצה להיות איתו, אחרי שלושה חודשים ביחד
יצא מצב שהיא בגדה בי איתו (נשיקה, לא משהו דרסטי), ו-4 חודש אחרי כל הסיפור גילתי את העניין, מפה לשם איכשהו סלחתי לה בגלל היכולת שלה לסובב את הדברים לצורה כזאת שאני אחשוב שאין שום דבר לא בסדר במה שהיא עשתה.
בו זמנית, היה "ידיד" מאוד טוב שלה, שדיבר איתה הרבה ולמד איתה - היא טענה כל הזמן שהוא רק "גיי פרינד" ואין שום סיכוי שיהיה בינהם משהו, הוא היה כותב לה הודעות שהוא אוהב אותה ושהחלום שלו זה שהם יהיו ביחד, כל מיני שטויות כאלה, אבל לא התרגשתי יותר מידיי בגלל שהאקס משום מה היווה עליי יותר איום, באיזשהו שלב נשברתי לגמרי ואמרתי לה שזה או אני או הם, היא תמיד סובבה את התשובות למצב שהיא שוברת אותי ושאני לא יגיד לה מה לעשות ועם מי להיות בקשר,
היו לי איזה 5 חודשים של שקט שהייתי נורא קרוב אלייה והרגשתי שהיא כן מאוד אוהבת אותי ושכל השטויות שמסביב נגמרו. ואז פתאום הידיד הזה נכנס שוב לתמונה, אמרתי לו להתרחק מיליון פעם, אבל שום דבר לא עבד פשוט, הם המשיכו לדבר ולהתקרב, יום אחד חזרתי מהבסיס והגעתי אלייה הבייתה שם פשוט מצאתי אותה עם אותו הבחור, היא הייתה אדישה, פשוט לא היה איכפת לה שראיתי את זה.
והיא פשוט המשיכה בשלה כאילו כלום לא קרה,
יצאתי מהבית שלה נסער לגמרי, ופשוט לא חזרתי לדבר איתה,
קשר של שנתיים הסתיים לו ככה ביום אחד בהיר שהיא פשוט הפסיקה לרצות אותי כנראה.
מאז אותו היום הייתי שבור, ניסיתי לצאת עם עשרות בחורות, יפות יותר, יפות פחות, אבל פשוט אף אחת לא הצליחה למלא את החלל הריק הזה שלה,
היא הייתה פשוט מיוחדת בשבילי מכל בחינה, ואהבתי אותה ברמות שאני פשוט לא יכול להסביר, מאז אותו היום אני מרגיש שאין שום משמעות לחיים שלי כבר ושאני פשוט לבד בעולם,
4 חודש אחרי זה גילו לאמא שלי סרטן, מה שהוסיף על כל הסיפור הזה,
ומי שמבינכם עשה צבא יודע - שהשילוב הזה של לבד, סרטן במשפחה, וצה"ל זה לא שילוב מוצלח במיוחד,
בנוסף לכל זה בגלל שהייתי כלכך קשור אלייה במשך שנתיים, איבדתי את כל החברים הטובים שלי, כל אחד מהם הלך לדרך נפרדת ופשוט נשארתי לבד,
אני כבר שנתיים לא יוצא בימי שישי, התחלתי להקריח, להשמין מאוד,
ופשוט להזניח את עצמי, אני בדיכאון מטורף ואין לי כוח לשמוע אנשים פשוט,
לא רוצה לשמוע מבנות אחרות, לא רוצה לשמוע מחברים, אני מרגיש שאני לא יכול לסמוך על אף אחד חוץ מעל המשפחה שלי, וגם המשפחה שלי מתפוררת לאט לאט,
אני חוזר מהבסיס,הולך לישון , קם באמצע הלילה ופשוט עושה לילות לבנים עם עצמי,
הדבר היחיד שקצת מרגיע מידיי פעם זה קצת לעשן, וגם את זה אני עושה לבד לרוב, אין לי כוח לעבוד, אין לי כוח להתאמן ולרדת במשקל לגוף השרירי שהיה פעם, אין לי כוח להשקיע בחברים מהתחלה, אני מרגיש שהם יישתנו וגם ככה הם לא יבינו אותי אף פעם. אין פשוט שום בן אדם בעולם שיהיה מסוגל להבין מה שהיא הייתה בשבילי ואין שום בחורה בעולם שיכולה לגרום לי להרגיש מה שהיא גרמה.
התנתקתי ממנה לגמרי מבחינת פייסבוק וכל השטויות האלו, אבל מידיי פעם איכשהו זולגות תמונות שלה ושלו וזה פשוט שובר אותי,
מידיי פעם אני שוכב עם בחורות רק בשביל הסיפוק, אבל לא כי זה מעניין אותי,
בנות רודפות אחריי ואני פשוט מסנן אותן אחת אחרי השנייה כי הן פשוט לא מעניינות אותי.
אני מרגיש כאילו הצבא זה הדבר היחידי שיש לי בחיים ואני פשוט מרגיש כמו איזה איש קבע ממומרמר שכל מה שעניין אותו זה איך החיילים שלו עובדים (אני מפקד),
וכמה טוב הוא עושה דברים, בלי חברים, בלי חברה, בלי עבודה, בלי פנאי.
פשוט נמאס לגמרי.