אני מפתחת אנורקסיה.
זה התחיל סתם במצבי רוח לא טובים שגרמו לי לאכול פחות ופחות עד שהגעתי למצב של לא לאכול כלום ימים שלמים. אבל זה היה רק תקופות מסוימות.
יש לי חיידק הליקובקטר פילורי והוא גורם לי לפעמים לבחילות. פעם אחת היתה לי בחילה ממש חזקה ולא הצלחתי להקיא אז חברה שלי אמרה לי שאפשר ללהכניס אצבעות וזה גורם להקאה. עשיתי את זה.
ראיתי שזה רעיון טוב אז כל פעם שהיתה לי בחילה פשוט גרמתי לעצמי להקיא. ואחר כך גם כשלא היו לי בחילות.
פתאום, בלי להרגיש, התחלתי לחשוב על איך שאני נראית ושאני צריכה לרזות, למרות שאני ממש רזה!
מלכתחילה לא היתה לי הכוונה להרזות, ואין לי מושג מאיפה באו המחשבות האלה.
הרעבתי את עצמי, וגם ככה אין לי כל כך מה לאכול כי יש לי דיאטה מיוחדת בגלל החידק ואסור לי הרבה מאכלים מאוד בסיסיים כמו גלוטן, חלבי וסוכר.
כל המעט שאני מכניבץסה איכשהו לגוף אני מכריחה את עצמי להקיא. לא יודעת למה. כל פעם שאני נכנסת לשירותים כדי להקיא אני אומרת לעצמי איזו סתומה אני שאני עושה את זה לעצמי. למה? איך זה קורה לי? למה אני כופה על עצמי להרוג את הגוף שלי?
עכשיו הרופא נתן לי אנטיביוטיקה. אני לא יודכת מה לעשות, אם אני אקיא אותה היא לא תעזור ואם אני אקיא את האוכל בלי התרופה זה מאוד מסוכן, זה מסוכן לקחת אנטיביוטיקה על בטן ריקה, זה יכול לגרום לאולקוס, שכבר חושדים שיש לי. אני לא רוצה להיות אנורקסית מצד אחד כי בהגיון אני מבינה שזה יהרוס לי את החיים. אבל מצד שני זה נחמד לרזות ולרדת במשקל (ירדתי 4 קילו בחודש האחרון). אני יודעת שזו תפיסה שגויה אבל זה בא לי לראש בלי כוונה, אני מרגישה מטומטמת. אני שונאת את הגוף שלי ואת עצמי. מה אני יכולה לעשות עכשיו?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות