קודם כל אני הומו בארון, בן 18
היום יצאתי עם אימא שלי למסעדה ואז קצת טיילנו בפארקים,
היינו על ספסל, הפארק היה ריק מאנשים ואיכשהו התחלנו לדבר על הומואים ועל שכן מהאיזור שיצא מהארון ועבר לתל אביב,
היא אמרה לי: ״ תחשוב רגע, הומואים זה יותר מגעיל מלסביות, תנסה לדמיין את XXXX (שם בדוי) ומה חבר שלו עושה לו, זה דוחה״.
עניתי לה: ״בסדר מה לעשות.. אין לך מה לחשוב על זה בכלל״
ואז הייתה שתיקה(מזעזעת) של חצי דקה ממבוכה כנראה,
היא אמרה לי: ״תנסה לחשוב מה עובר על הורים שהילד שלהם יצא מהארון, אי אפשר לשמוח על דבר כזה.״
אמרתי לה נדמה לי שאת חושבת שאני הומו, היא אמרה מה פתאום אני לא חושבת, אתה פשוט לא הומופוב. אני מכיר אותה ולפי תנועות הגוף אני כמעט בטוח שהיא שיקרה.
ואז התחלנו לדבר על משהו אחר דקה שתיים והיא אמרה לי ״אתה יודע, אל תסתיר ממני שום דבר אני רוצה שתהיה פתוח איתי על הכל ושתספר לי הכל״
עניתי לה שאני לא מסתיר כלום..
אני מרגיש כאילו מצד אחד היא יודעת ואומרת שזה מגעיל אותה ושלהיות הורה שהבן שלו יוצא מהארון זה משהו שאי אפשר לקבל,אבל מצד שני היא אומרת לי שהיא רוצה שאני אהיה פתוח איתה על הכל, אולי פירשתי את זה לא נכון והיא בכלל לא התכוונה לזה שאני הומו..
אני פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי, אם לצאת כמו שהיא רומזת או להישאר איך שאני, בהכחשה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות