איך משחררים את זה? אני כל כך מצטערת שפגעתי בו כך

בגיל 16 וחצי התחלתי לצאת עם בחור, זה היה די ברור לשנינו שהקשר בינינו יהיה ארוך. במצטבר היינו ביחד שנתיים. הקשר התנתק בגיל 19 וחצי..היום אני בת 21. הוא היה האהבה האמיתית הראשונה שלי, הוא עשה הכול עבורי, הוא לא אהב אותי הוא העריץ אותי..הוא היה החבר הכי טוב שלי, בטוב וברע, תמיד היה שם בתקופות הגרועות בחיי. אחרי שנה וחצי בערך הקשר הידרדר, הרגשתי שהבנאדם נהיה אובססיבי כלפיי, גילה שתלטנות, אם היינו רבים היה נועל את הדלת, אם הייתי מגיעה אליו ורוצה להיות קצת עם האחים שלו הוא היה צועק ומגרש אותם ולא מאפשר לי לשחק איתם בטענה שהוא לא ראה אותי מספיק זמן, כשביקשתי ממנו פעם אחת שימזוג לי מים, הוא שאל אותי ״מה את לא יכולה למזוג לעצמך?״, הייתי מגיעה אליו נורא עייפה אחרי הצבא והוא היה תמיד אומר שאני כל הזמן עייפה ולא יכולה להיפגש איתו (לצערי לא הייתי ג׳ובניקית שחוזרת כל יום ב14:00 הביתה כמוהו). הוא רצה להיפגש כמעט כל יום ואני לא רציתי כי אני בחורה שאוהבת מרחב ולדעתי לא צריך להיות תקועים אחד בשני כל יום. הקשר הפך להיות מגעיל, הייתי קוראת לו בשמות, לא הסתדרנו וגם המשפחות שלנו ראו את זה. יום אחד עיצבנתי אותו והוא כמעט הרים עליי יד. היה לו אינסטינקט כזה ואחרי שנייה הוא התעשת. לא דיברתי איתו אחרי זה שבוע.הפסקתי להימשך אליו ופתאום התחלתי לשים לב לזה שהוא שעיר ולצורת לבוש שלו. כשהיינו יוצאים ביחד הוא תמיד היה מתלבש יפה, אבל אם הוא היה סתם בא אלי הביתה או משהו בסגנון הוא תמיד היה מתלבש מרושל. הייתי אז ילדה קטנה ולא בוגרת מספיק, מצד אחד אהבתי אותו מאוד ומצד שני לא הסתדרתי איתו והתחלתי לשנוא אותו. זה גרם לי לפזול לצד, ובמקום להיות חזקה ולהיפרד ממנו, הכרתי מישהו בעבודה והתחלנו לצאת ואותו סיננתי, לא עניתי לטלפונים ונהניתי מהרדיפה שלו אחריי. הייתי מאושרת, פתאום נכנס מישהו חדש לחיי וכייף לי ואני מחייכת, והוא מרגש אותי. הוא הבין שמשהו לא בסדר והתקשר במשך כל הדייט שלנו, לא הניח לי בתקופה הזו עד שהוא גילה ורבנו והקשר התנתק. בהתחלה שמחתי שנפטרתי ממנו, אבל אחרי כמה חודשים התחילו לי רגשות אשם. כשהייתי עם הבחור החדש הייתי חושבת עליו, מדמיינת אותו, תוהה לאן נעלם החבר הכי טוב שלי. בסופו של דבר אני והבחור נפרדנו והקשר בינינו התחדש. הוא דרש שאני אבקש סליחה מהמשפחה שלו על מעשה הבגידה כביכול, כמובן שלא הסכמתי אני לא פרימיטיבית כמוהו. ניסינו לעבוד על הקשר, אבל זה עבד רק לכמה חודשים עד שהוא שוב התחיל עם השתלטנות שלו, ואני כמובן במקום לקבל קצת שכל סוף סוף ולגמור את זה יפה, נפגשתי עם בחור מאחורי גבו והוא הרגיש שמשהו מסריח ותפס אותנו מסתובבים יחדיו, תפס את הבחור הזה, הוריד אותו לרצפה וחנק אותו וקילל אותי. כמובן שהגיע לי אבל הגעילה אותי ההתנהגות שלו, בחור חכם היה פשוט מסתכל על הסיטואציה מסתובב והולך ואומר היא לא שווה את זה, לא שווה שאני ארביץ לו, לבחור המסכן הזה שלא עשה שום דבר רע. אותו הערב היה סוער, התחננתי ובכיתי אליו מה שכמובן לא עזר, הוא היה אצלי בבית אמר לאמא שלי שהיה נעים להכיר אבל זה נגמר. אמא שלי נורא כעסה עליי שלא סיפרתי לה ושהיא הייתה יכולה לעזור, חבל שלא נפרדתי ממנו ובחרתי לסיים את זה ככה. הבחור בסופו של דבר הגיש תלונה במשטרה, ואני שכנעתי אותו במשך כמה ימים שיבטל את התלונה כי בכל זאת הבנאדם הזה היה חשוב לי, ולא רציתי שזה יהרוס לו את העתיד.מה גם שאמא שלי בכתה ולחצה עליי שהבחור הזה היה כמו בן בית אצלנו ושאסור לי להסכים שדבר כזה יקרה. לחצתי עליו ובסופו של דבר הוא ביטל...וככה זה נגמר. בימים הראשונים בכיתי המון ולא תיארתי לעצמי שאני יכולה לעשות מעשה כזה. תמיד הייתי נגד בגידות ולא הבנתי למה לעזאזאל אנשים עושים את זה ופשוט לא מסיימים את זה יפה, קמים והולכים. אני מסבירה את זה בכך שהייתי ילדה קטנה שלא מבינה הרבה מהחיים שלה, הייתי נורא קשורה אליו, הייתי תלויה בו, האהבה הראשונה, זה מה שהכרתי. עבר מאז הרבה זמן והייתה תקופה שמחקתי את זה מהראש אבל בזמן האחרון כל זה לא יוצא לי מהראש. יש לי רגשות אשם נוראיים, קשה לי עם העובדה שהוא בטח שונא אותי כל כך ששברתי לו כך את הלב ועוד פעמיים. יש לי חבר מקסים שאני מאוד אוהבת, יש לנו קשר בריא ואין שום סיבה שאני אפזול לצד וארצה להיות עם מישהו אחר, אני נורא אוהבת אותו ויש בינינו הרבה כבוד ונאמנות. אני יודעת שהשתניתי מאז אבל כל הסיפור הזה עובר לי כמה פעמים ביום בראש וקשה לי לשחרר. זה נורא לא בריא ומעכב, אבל אני פשוט מרגישה בנאדם רע. קראתי עכשיו על בחור שכתב באתר סיפור דומה על כך שחברה שלו בגדה בו וזה החזיר אותי אחורה והעלה בי דמעות. אני כל כך מצטערת שפגעתי בו כך, אין לי מילים לתאר עד כמה. אז אולי לא התאמנו והוא הראה סימנים של תוקפנות ושתלטנות לקראת סוף הקשר, אבל אני יודעת שהוא בנאדם טוב שלעולם לא היה עושה לי כזה דבר. איך משתחררים מכל המחשבות האלו?