אוהבת לאהוב

יש לי בעיה, אולי לא תבינו מה הבעיה כאן בהתחלה, אבל אני בחורה שמאוד אוהבת להכיר אנשים חדשים, ולהכיר זה לא שלום-שלום, להכיר זה באמת לדבר ולעזור מכל הלב, כי זה חשוב לי.
קשה לי לראות מישהו עצוב או מיואש, אני מתחברת בקלות לאנשים סביבי כי אני בחורה שמחה, שוברת קרח, מקשיבה -המון אנשים מוצאים לנכון להשתמש בי כאוזן קשבת ואני שמחה בזה. מצדי להשאר ערה עד עלות השחר ולדבר (וזה קורה לא מעט),
בכל בן אדם אני מוצאת משהו טוב, שגורם לי לאהוב אותו -באמת לאהוב.
אז עם בנות -זה סבבה, חברות, צחוקים וכאלה..
עם בנים זה יותר בעייתי, כי אני פשוט אוהבת אותם... מכל הלב. זאת לא הדלקות, זאת אהבה כנה ואמיתית.

אז דבר ראשון, יש לי את הבעיה של השינה -אני ישנה בדרך כלל 3 שעות בלילה (ואז נוטה להשלים שעות בזמן הלימודים, שעה כאן ושם), אבל זה משני, אני תלמידה טובה ויודעת להושיב את עצמי כשצריך, יש לי השגים טובים וב"ה אני מוצאת גם זמן על הדרך לעזור לימודית לחברות שקשה להן (:

עוד יתרון בעניין, הוא שאני מכירה המון סיפורים קשים,קלים ואנשים מכל המגזרים (באמת כל המגזרים... ביהדות, כן?) אף פעם לא מזלזלת באנשים או בקשיים וכו'
אבל לעומת זאת, אני מרגישה שביני למספר מכרים מתפתח מתח מיני.
אני לא חוששת, כי אני יודעת שאני שומרת על עצמי ועל הגוף שלי.
אבל... הבעיה היא שהם כמה -אני אחת -ואני אוהבת את כולם.

נכון לעכשיו, יש 3 שמנסים לפתח איתי מערכת יחסים זוגית.
יש עוד, אבל אני לא רוצה לפגוע, לכן שמה על אש קטנה. ומה שאפשר -משאירה בתחום הידידים.
אחד מהם, מאוד קרוב ללהשיג אותי, אבל אני יודעת שאם נהיה ביחד, נפרד מאוד מהר (וככל הנראה נחזור להיות ידידים) והוא יתחרמן עלי כל הזוגיות, הוא בחור שנורא אוהב תשומת לב מבחורות...
כרגע, אני זורמת איתו, אבל יש עוד בעיונת... הוא אח של חברה טובה מאוד שלי!
גם היא יוצאת עם חבר טוב שלו.

אני מרגישה שאם אהיה איתו, אפסיד זוגיות עם בחורים אחרים שאני אוהבת.
ומרוב אהבה אני כבר מבולבלת וכמעט שוכחת איך לזהות אהבה אמיתית...
אני כן מחפשת תשומת לב ואהבה, מחפשת מישהו לדאוג לו ולתת לו את כל העולם.
יש לי חוסן נפשי גבוה, כבר מזמן לא מפחדת מהחיים..
אבל מה לעשות?
אני מפחדת לפגוע בהם, ומפחדת להפסיד.. (מה גם, שגם לו יש הרבה ידידות והוא לא מפסיק להתחיל עם בחורות... חח, שבמקרה הן חברות שלי, אז אני שומעת הכל -לא כועסת עליו, כי אולי גם אני קצת כזו)

מה לעשות? לזרום עם כולם? לתת לדברים פשוט לקרות? ואם כמה ירצו אותי בבת אחת באופן מובהק?