מפונקת, מבזבזת להורים כסף ולא שמה לב!

אבא שלי נולד כשסבתי שלי הייתה בת 16. לא היה להם המון (אולי בכלל לא היה ?) סבא שלי היה מכה אותו כשהיה ״עושה שטויות״ (לא בקטע מיני) אבא שלי מגיל 10 היה עובד ועוזר לפרנס. הוא תמיד שמע לא, אם היה ואם לא היה, התשובה היא - לא.
לעומת זאת אמא שלי נולדה בחו״ל ועלתה לארץ, לה היה הכל מהכל, אבל היא לא הייתה מפונקת.
אמא שלי יודעת לאמר לא, אבא שלי לא. אצל אבא שלי אין דבר כזה לא, אין, פשוט אין. כל מה שרוצים - מקבלים. מהדבר היקר ביותר עד לדבר הזול ביותר, אם זה עכשיו, עוד שעה או מחר.
אני מפונקת, מאוד. ורק עכשיו אני רואה כמה זה הגיע לפינוק קיצוני.
אני גודלת והבקשות שלי גודלות וגודלות, ואני ניהיית מפונקת מרגע לרגע !
כל שבוע -שבועיים אני מצטרפת לאמא בסופר וקונה לי דברים (דיאטה), לחם קל, גבינה צהובה 5%, דגנים, מעדנים 0%, גרנולה, חטיפי בריאות, אורז מלא וכל מיני כאלו שאני אוכלת. איפור, רוב האיפור שלי זה איפור איכותי מהסופר/ניו פארם. מייקאפים, פודרות, סמקים, מסקרות.. אני קונה גם קרם לחול וסבון מיוחד לפנים, משחת שיניים מלבינה וכל מיני קרמים, טיפוח ותזונה נכונה זה דברים שחשובים לי מאוד.. אבל כל זה עולה כסף !
וזה לא נגמר כאן, יש גם בגדים ונעליים (שאני קונה כל חודשיים בערך) וכמובן דברים פה ודברים שם..
זה בערך מה שאני מוציאה להורים שלי באופן קבוע, וזה פשוט המון, המון.
רק אתמול שמתי לב לזה, כשהלכנו חקוסמטיקאית, 600 שקל אמא שלי שילמה לה (טיפול לייזר בשבילי - זה רק חלק, היא שילמה לפני כמעט הכל וזה מה שנשאר), אחרי זה הלכנו לקנות לי 2 חולצות ביצפר לבנות, קניתי מסקרה מהניו פארם, וחזיה בדלתא ב150 שקל.. חזיה ! על מה ולמה ?! רק עכשיו אני מבינה כמה אני מבזבזת ומבקשת ! אני לא שמה לבב !!!
ויש לי עוד אחים, ביצפר, חברות, יציאות (מידי פעם)..
ההורים שלי מעירים לי על זה, ומתעצבנים, אבל לא אומרים לי לא.. נדיר שהם אומרים ״לא !״
אני מחפשת עבודה, וקשה לי גם עכשיו עם העומס של הלימודים. מה לעשות כדי להקל עליהם ? איך להיות פחות מפונקת ?!
הם גומרים את החודש ברוך ה׳, אבל לא חוסכים ולא כלום, בגללי. אני רוצה לעזור להם, מה לעשות ? אני משתדלת להפחית ולבקש פחות, אבל קשה לי, יש דברים שאני פשוט צריכה.
סליחה על החפירה, זה פשוט פריקה שהייתי חייבת לפרוק.