בבית הספר מרגישה לבד אבל מחוץ לבית הספר יש חברים, מה לעשות?

שלום. אני בכיתה י״ב והמצב החברתי שלי בבית הספר לא משהו. מחוץ לבית הספר יש לי 4 חברים, 2 חברות בנות 19 שאחת מהן התגייסה ו-2 ידידים בני 21. נכון שזה נשמע כאילו הם גדולים, אבל האמת שזה רק נשמע ככה, כי לרוב אני מרגישה יותר בוגרת.
מחוץ לבית הספר אני מדריכה בתנועת נוער ילדים שהם בעיקר בכיתה ג׳ ויש כמה יותר גדולים ויותר קטנים. אני אוהבת ילדים מאוד, כי יש בי רגש אימהי מפותח והם כאלו מתוקים. הם כמו הילדים שמעולם לא היו לי. הם הילדים שלי מבחינתי, אז אני מאוד דואגת להם. הילדים האלו ממצב סוציו-אקונומי מאוד נמוך (אני במצב סוציו-אקונומי נורמאלי,לא גבוה ולא נמוך, מצב טוב).

בכל מקרה, בכיתה שלי יש לי ידיד אחד שלא מדבר יותר מדי ועוד ידיד שהוא החבר שנמצא איתו באופן קבוע בהפסקות. זה הכל. אין לי שום בעיה עם הכמות, העיניין הוא שהקשר לא חזק מספיק והידיד השני, החבר שלו, לא באמת רוצה שאהיה שם. הוא מעדיף לדבר עם בנים וזה ממש מפריע לי (מן הסתם).

אני בכללי אדם די שקט, רגוע וטוב. אני מאוד יפה. בתיכון עברתי לבית ספר בקיבוץ והם גרים רחוק ממני אז עיניין המרחק מגביל מאוד. הבנות שמה מקסימות ונמצאות בתוך קבוצות. יש להן מנהג לדבר ולהתחבר רק למי שמאותו הקיבוץ/המושב שלהן וככה הכל מחולק.

הרבה פעמים אני חווה בדידות בבית הספר. בדידות שמעיקה עלי ואפילו גורמת לפעמים לכאב באיזור הצלעות (כאב פיזי). אני נחמדה, יפה, עם אינטיליגנציה גבוהה ואין לי עם מי לדבר. לא שעשיתי משהו, ההיפך, אולי לא עשיתי מספיק.

הפחד הכי חזק שלי הוא להישאר לבד, ולא בקטע של בן זוג, דווקא לזה אני לא דואגת, אלא בקטע של חברים.

ביום רביעי זה היה יום שבו הרגשתי ממש לבד וכשחזרתי מבית הספר נשכבתי על המיטה ובכיתי ופתאום התקשרו מהתנועה ושמתי לב שהגיע הזמן להדרכה. התלבשתי ויצאתי ומעצב נהייתי שמחה, פתאום באתי וכולם קיבלו אותי והצלחתי להדריך מעולה ואני אפילו כריזמתית. באמת שהצלחתי.

ש״ש שהדריך איתי נתן לי מחמאה ואמר שאצלי כל הילדים משחקים ביחד ומתגבשים סביבי וזה לא היה לפני שהגעתי.
אז הבנתי שאין בי בעיה. כבר חשבתי שאולי אני לא בסדר, כי מאיפה לי, אני תמיד טובה ותמיד שקטה.

כשהייתי בגן הגננת אמרה לאמא שלי שהיא רוצה להשאיר אותי לעוד שנה, כי ברמה החברתית לא השתלבתי יותר מדי (למרות שהייתה לי חברה אחת שהיא הייתה השכנה שלי), אבל מבחינה לימודית אני מוכנה לגמרי. מי שעזרה לה בגן (הסייעת) אמרה שפשוט חסרים לגננת ילדים שיכנסו לגן אז היא רוצה להשאיר אותי ושישלחו אותי לכיתה א׳ (כמובן שזה טוב שעליתי לכיתה א׳!).

דרך אגב, אני האחות הבכורה ואחי קטן ממני ב-7 שנים (לדעתי זה מאוד משפיע).

מתוך כל הסיפור הזה, יש לכם עצות?, דעות?, חיזוקים?
אשמח לכל עצה שתעזור לי להתחזק ולהתגבר על רגעי הבדידות שיש לפעמים בבית הספר. תודה רבה רבה. יש לי עוד שנה בבית הספר, אבל אני רוצה שיהיו לי חברים בהמשך, זה חשוב לי... ממש... תודה