היי..
אני מתחילה ללמוד באוניברסיטה ביום ראשון הקרוב, כמו אלפים רבים אחרים.
יש לי חרדה חברתית די קשה שהיא אחת מהסיבות שקיבלתי פטור משירות צבאי כי לא הצלחתי להתמודד.
אם תשאלו אותי, אין לי מושג מה נחת עליי שהחלטתי להתחיל ללמוד. מרגישה שאני עושה טעות, אבל אני יודעת שאם לא תהיה לי מסגרת, אני אשב בבית כל היום ואשן.
בכל אופן.. עד עכשיו לא הרגשתי את החרדה כי כמובן הייתי בבית, במקום הבטוח.. ופתאום עכשיו, כשאני מבינה שזה קרוב מתמיד החרדה חונקת אותי. לא אכלתי כמה ימים, אני בקושי מדברת עם ההורים שלי, לא מצליחה לישון. אני רוצה לפרוש ממש רוצה לפרוש אבל אני תמיד הטיפוס שפורש ובורח. אני לא אסלח לעצמי לעולם אם אפרוש.. אמרתי לעצמי שאם אני פורשת אני פשוט יכולה להתאבד כי החיים שלי הם לא חיים.
אני מפחדת מהנסיעה.. שאני אתבלבל ולא אמצא את המקום. מפחדת שאנשים יסתכלו עליי בהתנשאות וזלזול בגלל הגיל שלי
ובכלל..אני לא יודעת איך מדברים עם אנשים. לא דיברתי עם אנשים כבר חמש שנים. אני מתבודדת כרונית כל התיכון הייתי לבד
אין לי מושג מה אומרים מה עושים איך מתנהגים מה לובשים כדי שלא יסתכלו עליי מוזר.
למה לעזאזל הכנסתי את עצמי לזה...מרגישה שאני מתעללת בעצמי בכוח.
"עכשיו קצת קשה, אתה חושב לוותר אתה הרי לא הטיפוס שנלחם בשיניים "
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות