מראש אני אומרת שכנראה הכתיבה שלי לא משהו,אני פשוט נסערת:
לפני כמה שנים הזמנתי פעם ראשונה את חבר שלי (היינו יחד מעל לשנה) לישון אצלי בבית כשכל שאר המשפחה שלי היתה בחופשה.
הוא היה החבר הראשון שלי וזאת פעם ראשונה שאני ישנה איתו,
אני זוכרת שהיינו יחד קצת, וזהו, למעשה יותר אני לא זוכרת כלום, אני רק זוכרת שהתעוררתי בבוקר במיטה לבד והוא היה בסלון טען שהוא כבר התעורר.
אני גם חלמתי שנאנסתי, אני זוכרת את ה"חלום" כשרירים כואבים, מתנוחה לא נוחה שכנראה כבר זמן מה, אני זוכרת את תחושת התסכול וחוסר האונים הנוראי והרצון שזה יפסק.
בדרך כלל מסיוטים מתעוררים לא?..
כשקמתי בבוקר הכחשתי עם עצמי, שכחתי את הכל, אפילו לא אמרתי לו כלום ולא התעמתתי.
בדיעבד, בערך 4 שנים אחרי אני מחברת את הנקודות בקשר שהיה לנו, אני יודעת שהוא לא אהב אותי, אני הייתי מאוד חסרת ביטחון וללא סכמה של איך קשר הגיוני אמור להראות, בנוסף אני מבית דתי אז גם לא שיתפתי ולא יכלתי להתייעץ.
אני יודעת שמשהו קרה, אני לא יודעת מה, ומה שהכי מחזק לי את התחושה הזאת זה שאני בחיים לא הייתי שוכחת את הפעם הראשונה בה הזמנתי את החבר לישון אצלי.
אני מפחדת נורא שהוא הזמין חברים או צילם ומי יודע מה עוד.
אין לי דרך להוכיח כלום, אני סיפרתי רק לחבר הנוכחי שלי כי אני לא רוצה להכאיב להורים שלי.
כל הזמן יש טריגרים שמעוררים אצלי מחשבות של מה היה.. והדמיון שלי משלים את זה בדרכים הכי אכזריות שיש.
קשה לי מאוד לתפקד, יש לי בית ועבודה להחזיק ואני כל היום אבודה בתוך המחשבות המייסרות האלה.
רק מלכתוב את זה רועדות לי הידיים
מה אני יכולה לעשות כדי להקל את המצב?
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות