נמאס לחיות בסתר בעולם החרדי! נקרעת בין שני עולמות

השאלה ארוכה, ונכתבה ממש מהלב,מה שהרגשתי כבר הרבה זמן, אז תודה לכל מי שפינה זמן לקרוא את זה! ואשמח אם תוכלו להגיב (:
כיום אני תלמידה ביב' , ממשפחה חרדית, אני מתלבטת המון זמן (המון...) מה לעשות לאחר התיכון,לימודים- איזה מקצוע ואיפה, חשבתי גם על שירות לאומי, שאלתי את ההורים לגבי השירות והם אמרו שזה לא מתאים ולא מקובל אצלנו (כמו שציפיתי...), לא רציתי לעשות רעש ובאלגן בבית (חוץ מיזה שאני גם לא מסתדרת עם אבא שלי ומפחדת ממנו)(כן..פוחדת,ואפילו מאוד..),אז החלטתי להתפשר על לימודים ולא לשרת, אני לא רוצה להיות במכללה (סמינר..) כמו כל הבנות שממשיכות אחרי התיכון,אני יודעת שזה יהיה כמו התיכון ,בתיכון היה לי ממש קשה בהתחלה, מבחינת החוקים והאיסורים, הרגשתי שזה מכביד עלי ולא טוב לי, אמרתי לאימא שלי והיא אמרה שאני יתרגל וככה זה, ולא התרגלתי אבל אימא לא רצתה שאני יעבור (ולא העזתי לשאול את אבא..כי התגובה אצלו תהיה יותר חריפה..) אז המשכתי ללמוד וכל פעם שאמרתי שלא טוב לי, אמרו לי נשאר לך עוד 3 שנים, נשאר עוד שנתים..זה לא הרבה. וככה יצא שנשאר לי עוד שנה ובאמת אין טעם לצאת, אז אני לומדת ומחכה כבר לסיים, אני לא יגיד שלא היה לי טוב לגמרי, כי יש לי חברות טובות ואני מקובלת בחברה, אבל עדיין האווירה של בצפר ,קשה איתה ועם החוקים, אז לא רציתי להמשיך בסמינר כמו כולם, ולחפש מקום לימודים אחר, חיפשתי מקום אחר, אמרו לי חבל לך יש לך חברות שאת מכירה למה להגיע למקום חדש לגמרי, חיפשתי ואבא שלי לא רוצה רחוק מהבית, רוצה מקום חרדי, מקום שהוא יכול להיות רגוע שאני שמה ושאין מורים שמלמדים, והאפשרויות מצטמצמות....אני כבר לא יודעת מה לעשות?! אני מפחדת לעשות זעזועים, וללכת למקום שאני רוצה למרות שההורים לא רוצים,כי אבא שלי יכול להגיד לי שהוא לא ישלם לי על הלימודים... מצד שני, מה עם מה שאני רוצה ומרגישה?! למה אני צריכה להיות במקום שאני מרגישה לא ממש שייכת, יש לי סמארטפון שמחובר לאינטרנט ואני כל הזמן צריכה להחביא אותו ואסור לי להראות אותו לאף אחד ואסור שבבית ספר ידעו שיש לי..אז מה גם בסמינר אני יצתרך להחביא אותו?! (ככה אבא שלי אמר..) אז את מי אני משקרת בדיוק?! זה או שיש לי או שאין לי (אם זה שבתיכון צריך להחביא זרמתי..אבל גם בסמינר?!) זה אני ואלו החיים שלי, אז מה גם בשידוכים אני יחביא ?! כי אסור שיהיה ואסור להגיד שאני רואה סרטים, אבל זה לא אני כשאני מסתירה את זה, למה לכסות דברים?! בנוסף לכל, הקשר שלי עם ההורים מאוד שטחי, אני לא ממש מדברת איתם ולא משתפת אותם בשום דבר..כך שאין לי כ"כ עם מי לדבר על זה ובכללי קשה לי למצוא מישהו שאני סומכת עליו..כך שהכל אני מחליטה בסוף לבד ומתמודדת..אני מרגישה שאני נקרעת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי!!!!!! זה פשוט מחרפן אותי ומשגע!! (וזה עוד נכתב הכי בקיצור שיכולתי...)אז תודה לכל מי שקרא והפנה מזמנו, אשמח אם תענו לי ותתנו עצות שאולי יכוונו אותי ויתנו לי כיווני מחשבה, אני ממש לא יודעת מה לעשות!!!