מרגישה מדוכאת כל יום מחדש בגלל הלימודים

אני נמצאת בכיתה בלי החברות הטובות שלי. הן כולן לפחות עם חברה טובה אחת ואני לבד.

אני מרגישה ממש בודדה בשעורים, בלי החברות שלי לצחוק איתן כשיש רעש ובלי מישהו לדבר איתו על היום יום בזמן השיעור.
כשהמורה נותנת משימת כיתה או שסתם נותנת רגע לדבר כולם מדברים עם כולם ורק אני מתביישת ומסתגרת בתוך עצמי.
כשנותנים עבודה לעשות אחה"צ או מול הכיתה בזוגות עם ציון תמיד אני זאת שנשארת בלי זוג וצריכה להיות עם ה"שונה" של הכיתה. (בלי להעליב.. אבל כן בכל כיתה יש מישהו שהוא קצת שונה מהשאר).

זה לא חוסר בטחון.
זה פשוט שאין לי חברים בכיתה.


רק בהפסקות יש לי הקלה מסוימת ואחרי דקה שחוזרים לשיעור אני חוזרת להיות מדוכאת ושקטה.

עכשיו, אני יודעת מה חלקכם יגידו.. "תנסי להכיר חברות חדשות" או "תעברי כיתה"..
זה לא ילך.
בקשר לחברות אני יודעת למי אתחבר ולמי לא. הבנות בכיתה שלי לא חברותיות ואני לעולם לא אצליח להתחבר אליהן.
בקשר לכיתה,
רציתי לעבור כיתה אבל זה אומר שאני גם אצטרך לפרוש מהמגמה שבה אני כרגע וזה פשוט לא נראה לי הצעד הנכון מבחינתי. אני אוהבת את המגמה שלי וארצה לעסוק במה שאני לומדת גם בעתיד.

אני פשוט במבוי סתום. כל יום מחדש לקראת הערב אני נכנסת לדיכאון שמחר חוזרים ללמוד.. שעוד פעם אני אהיה בכיתה "לבד ובצד" מה שעד לפני שנה וקצת בחיים לא חשבתי שאני יכולה להיות. פעם הבעיות שלי היו לימודיות, לא חברתיות. תמיד הרגשתי מלאת ביטחון כשחברות שלי היו איתי בכיתה ובעזרתן גם הלימודים עברו עוד בשלום ולעולם לא הרגשתי מה שאני מרגישה היום.

אני מרגישה שזה שאין איתי חברות שילמדו איתי למבחנים או שיתמכו בי בזמן השעורים ושהיו איתי אפילו סתם בכיתה משפיע לרעה גם על מצב הלימודים וזה גורם לכך שיש לי 0 מוטיבציה באמת לבוא לבית ספר וללמוד. גם מקצועות שאני אוהבת.

חברות שלי תמיד מראות שהן תומכות בי בכל מצב אפשרי אבל זה הגיע למצב שרוב היום שלי זה רק שעורים ואני מרגישה לבד.

זה כבר הפך לדיכאון יום יומי וכבר הרבה זמן אני תקועה בזה.

מה אני יכולה לעשות? איך לשפר את המצב רוח? איך לא להתבאס כל ערב מחדש שמחר חוזרים ללימודים? איך לא להרגיש בצד ובודדה?

סליחה על האורך.. אני פשוט שפחתי כרגע כל מה שהיה לי על הלב.

תודה לעוזרים.