הי...אני באמת מבולבלת ולא יודעת מה לעשות...במיוחד עם עצמי ...אני מזהירה מראש...זאת חפירה נפשית..
הכל התחיל עוד כשהייתי בכיתה ז' . הילדים בכל יום צחקו עליי בקבוצות...צחקו על המראה שלי, על ההתנהגות על הכל... בכל יום נפגעתי...אף בן לא רצה אותי בגלל המראה שלי וככה סבלתי ירידות עד כיתה י' שהבנתי שאני יכולה להיות חזקה...לפחות חזקה מבחוץ והראתי להם שלא אכפת לי מכלום. .......אבל זה היה שקר. התוודתי למישהו על אהבתי...והוא אמר לי לעזוב אותו בגלל המראה שלי ובגלל שלא מחפש מישהי כמוני ..אמרתי סבבה גם אני לא הייתי מתקרבת אלי במקומו... היה לי גם עבר לא פשוט שעברתי מעיר לעיר..ואבא שלי השתכר כל הזמן ואמא עבדה כל היום אז הייתי צריכה להיות האמא בשביל האחיות הקטנות שלי. לא חוויתי ילדות מהממת כמו שהרוב חווים במועדונים מסיבות וכו' ועל זה אני דווקא כן שמחה...שיש בי צד בוגר שהם לא הגיעו אליו עוד. בכיתה יא' אנשים שברו לי את הלב... ובכל יום הייתי בדכאון וזה הגיע אף למצב שרציתי להתאבד...עמדתי מעל גגות אבל לא עשיתי זאת, רק הרצון לאהבה היא זאת שגרמה לי לזה...ידעתי שכל זה אסור והחזקתי את עצמי בידיים אבל אני כן שרטתי לי את הידיים מכאב כי לא יכולתי לשאת עוד את הכאב בלב...והפסקתי לאכול..לא הכנסתי לפה חודש שלם אוכל....ו...בכיתה יא'..לפתע השתנתי לגמרי...הפנים הגוף...השיער...כאילו שאני בן אדם אחר...לפי מה שאנשים רואים ומסתכלים בתמונות...האנשים שצחקו עליי רק מסתכלים עליי המומים...ומקנאים...אני נזכרת בכל יום איך אחד אמר עליי בצד לפני שנתיים : "תאר את זאת ביקום מקביל חהחהחה בטח מה זה סקסית תייהיה...עכשיו היא סתם מכוערת איזה באסה לה...איכס איזו מגעילה היא.."
אבל עכשיו נוצרו לי פחדים חדשים...בכל יום גברים ברחוב מציקים לי..ומטרידים אותי...הם לא נותנים לי ללכת .הם אוחזים אותי בידיים וסןגרים אותי בצד..היה פעם שניסו להשכיב אותי ...אני מפוחדת..... ואני לא אחת שמסתובבת בחוץ ומשוויצה לעולם בחזה שלי או בתחת. אני צנועה...
מה לעשות עם כל זה? איך אני אשכח את כל מה שעברתי?? איך להסתכל לאנשים בעיניים אחרי כל מה שעשו לי 6 שנים???(עכשיו אני ב יב' ..) איך להתגבר על הפחד מהגברים שבחוץ?? אני אבודה...ולא רוצה שום טיפולים...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות