שונא את הקהילה הגאה, אבל תלוי בה

הומו בארון...
ניסיתי להכיר להט"בים מהאינטרנט, סתם בשביל שיהיה עם מי לדבר על הנושא בחופשיות... וכל פעם שניסיתי להיכנס לעולם הגאה חטפתי פצצה.
-אני מזהיר מראש, הכתיבה תהיה בוטה וחסרת צנזורה-

ניסיתי את הפורומים של איגי, אך המשתמשים שם התנהגו כסטראוטיפ שלא הצלחתי להתחבר אליו. גם כל התחושה הדיכאונית מסביב והפריקות לא עשו לי ממש טוב...
--
עברתי לפורומים אחרים שמרשים גם היכרויות (אם כי זאת לא המטרה העיקרית בהם), וכשכתבתי את עיר המגורים שלי קיבלתי הצעות סקס "מפתות" מבני 15 שהכילו 2 מילים: "אקטיבי/פסיבי?".
--
עברתי לצאטים של וואלה ותפוז. "אוהב ללקק רגליים, רמת גן" "מחפש עבד, תל אביב"- ברחתי.
--
החלטתי לפרוש מעולם האינטרנט המוזר ולהתחיל להכיר אנשים פנים מול פנים, אז פניתי למועדון הנוער "הברנוער". מוזיקת פופ חזקה וגברים שרוקדים כמו מיילי סיירוס... ואיזה קריפ ששיחק עם סוכריית מציצה בפה באובססיביות תוך כדי שנעץ מבטים. אני יכול לציין לטובה את המדריכים שדאגו לגשת אלי לדאוג שאני לא לבד ולדבר איתי, הם היו ממש נחמדים, אבל המקום פשוט לא התאים לי.

ועכשיו היה השיא. השבוע נפגשתי עם המדריך של איגי מהעיר שאני גר בה, זאת שיחת היכרות קצרה לפני ההרשמה לקבוצה. הוא דיבר איתי על תכנון לריקודי דראג בזמן הפעולה. כלומר, בגלל שאני הומו אני גם אמור ללבוש שמלה ולעשות טוורקים? אני כל כך מאוכזב. כל כך... אני לא יודע מה לעשות כבר. ממתי הנטייה המינית נהפכה לתרבות? לדרך חיים? הקהילה מנווטת את עצמה לקהל יעד ספציפי, קהל יעד חסר סטראוטיפים מגדריים. אין הבדל לחלוטין בין גבר לאישה, אבל האומנם אין שום הבדל? כלום? בכלל?
אני יודע על 2 שיגיעו לקבוצה שלי מהפורומים של איגי, והם גם מאוד סטראוטיפים... אני כבר לא מצפה לכלום מהקבוצה... לא יודע אם ללכת.

אני עייף... פשוט עייף... ככה החיים שלי יראו מעכשיו? "אקטיבי/פסיבי" באתרי היכרויות וסקס חסר משמעות מחוסר אפשרות למצוא מישהו שלא שובר את סטראוטיפי המגדר שלו מבלי לשים לב שהוא, באירוניה, מתאים את עצמו לסטראוטיפים שוב, פשוט של המגדר האחר?

אני כותב מתסכול... ממש מצטער אם פגעתי במישהו. לכל אחד מותר להתנהג איך שהוא רוצה, אבל כשהסטראוטיפים מקיפים אותי ומנסים לגרור אותי פנימה מתעוררת אצלי רתיעה מהן.