אני מבוישת ליד בנים, כבר מיואשת... איך להתגבר על הבושה ולא להתחבא?

היי לכולם, קוראים לי נעמה אני בת 19 מאזור המרכז, מפקדת בצה"ל.
אני לא הכוסית הכי מושלמת שתמצאו, אני שוקלת 60, והגובה שלי הוא 167.. בחורה ממוצעת ביותר.
יש לי עיניים חומות ושיער חום די יפה. נראה טוב בסהכ.. בחורה רגילה.
אני מצחיקה, יש לי הרבה חברות שמאד אוהבות להיות בחברתי.
מהבחינה הזאת הכל טוב ויפה, הבעיה שלי מתחילה בהכרות עם בנים חדשים.
כשאני מכירה בנים חדשים, בעיקר מחוץ לצבא, אני תמיד מאד מבוישת בהתחלה.
אם לדוגמא זה קורה בבר כשאני עם עוד חברות זה מתבטא בזה שאני מתרחקת, או שאני מתעסקת עם הטלפון בלי סוף ברמה שהחברות שלי מעירות לי כבר ואפילו מזייפת שיחות טלפון בשביל להתרחק מישם.
המצב הזה קיים כבר כמה שנים, בעצם מאז גיל ההתבגרות כשהעניינים התחילו להתחמם.
אבל אתמול קרה מקרה כגרם לי להחליט לשים לזה סוף.
אתמול יצאתי עם שתי חברות טובות שלי לבר (אני אציין ששתיהן נראו יותר טוב ממני, הן יותר רזות ממני בהרבה), שם פגשנו שני בנים קצת יותר גדולים שהציעו לנו לעבור לבר אחר.
החברות שלי הסכימו, אני פחות אהבתי את הרעיון, לא פחדתי מהם, פחדתי מהסיטואציה שאני נכנסת אליה כי הרגשתי מיותרת ממש. אחד הבחורים הראה התעניינות בחברה אחת שלי והשני בשניה, ואני הייתי תקועה שם כאילו הפכתי לגלגל שלישי.
הגענו לבר ההוא והתיישבנו היה סבבה מה אני אגיד, היה מצחיק לא שתיתי כמעט בכלל אני לא טיפוס של הרבה אלכוהול..
ואז הגיע הרגע שהחלטנו לחזור הביתה, האחד ביקש את הטלפון של חברה אחת שלי, השני לקח את הטלפון של שתיהן.. ורק אני כלום. רציתי שהאדמה תבלע אותי מרוב שהרגשתי את הבושה ורק שיחקתי את עצמי שאני לא קולטת מה קורה. כל הנסיעה הביתה החברות שלי דיברו בניהן התלהבות על זה ואני רק רציתי להגיע הביתה וללכת לישון מרוב בושה.

היום ביום שאחרי הן ממשיכות לדבר איתי על זה שהבחורים פנו אליהן, מה הן עיוורות?! הן לא רואות מה קורה? שרק אליי לא פנו? אולי אני מרגישה רע עם זה? למה לנפנף לי עם זה מול העיניים? כל היום אני כבר בוכה בגלל זה, למה אני לא מצליחה לעשות משהו שלחברות שלי בא כלכך בקלות? מה לא בסדר בי?

אני פונה אליכם פה כי כמו שאתם מבינים אין לי למי לפנות עם זה, זה מביך אותי מידי הייאוש שלי בנושא וקשה לפנות לבנות שנראות טוב ולא מבינות בכלל מה הקושי.

מה אני יכולה לעשות? איך לגרום לאותם בחורים שאני פוגשת להתעניין גם בי? איך להתגבר על הבושה ולא להתחבא? כדאי לי לפנות לפסיכולוגית?

תודה רבה מראש, נעמה.