היי חברים,
אוטוטו (בסוף החודש, איך שהזמן רץ!) אני מתחילה לימודי תואר ראשון בפיזיותרפיה.
השתחררתי ביולי 2013, עשיתי פסיכומטרי בזמן הצבא - רציתי ללמוד ריפוי בעיסוק, אבל על סמך הפסיכומטרי יצא שהקבלה שלי מותנית בראיון, שבו נכשלתי.
ניצלתי את שנת החופש כדי לגשת פעם שניה - שיפרתי בצורה ניכרת, וקיבלתי ציון חביב, אבל עדיין הקבלה הייתה מותנית בראיון.
בתכלס, שני המקצועות מעניינים, ואפילו לפעמים המרפאה והפיזיותרפיטסטית מטפלות באותו מטופל, פשוט בדרכים שונות, והבחירה קשורה לילדות שלי - נולדת כפג עם בעיות התפתחות ועברתי טיפולים משני הסוגים, אני בן אדם שאוהב לעזור ורציתי להחזיר לקהילה...
אבל, לדעתי ריפוי בעיסוק יותר מעניין כי הריפוי משלב טיפול נפשי וטיפול פיזי מגוון (ריפוי באמצעות משחקים ואומנות, למשל), לעומת הפיזיותרפיה שזה תחום יותר ספציפי ולטעמי 'מונוטוני'.
בתכלס, כבר ניגשתי לפסיכומטרי פעמיים (בפעם הראשונה קיבלתי 600 בלחץ של צבא, ובפעם השניה קיבלתי 654, ואני באמת מרגישה שהגעתי לגבול היכולת, כלומר, שאני לא אצליח לשפר עוד) ואני מתה להתחיל ללמוד, אני לא רוצה לבזבז עוד שנה בעבודה זמנית פח כלשהי, אז נרשמתי ללימודי פיזיותרפיה כי הקבלה לא מותנית בראיון על סמך הציון השני שקיבלתי (זה לא שהצמידו לי אקדח חח אני באמת חושבת שלימודי פיזיותרפיה מעשירים ומכובדים בפני עצמם) .
אבל ככל שאני מתקרבת ללימודים אני מתחילה לחשוב שאולי וויתרתי לעצמי? שאולי אני במרתון? לא שאני נסוגה מזה, אני בהחלט מתכוונת ללמוד את השנה הזאת - ההתלבטות שלי האם אחרי שנה לנסות לעבור על סמך ראיון קבלה ובתקווה שאקבל ציונים טובים (ובטוח יש קורסים מסוימים שחופפים) או שלהמשיך את התואר ואולי לעשות תואר שני בריפוי? או שפשוט 'לזרום' עם הלימודים ואולי דווקא אחרי שנה אני ארצה לדבוק בתואר ולעבוד במקצוע או שבשנה הראשונה הכל כללי מידיי ולא באמת יודעים? או שאולי אני סתם מכניסה רעיונות מטומטמים לראש שלי כי בעצם מה רע במקצוע עם תחום ספציפי (ככה לא מתפזרים)?
מצטערת על החפירה, תודה מראש וחג שמח! :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות