נגמר לי כבר מה לומר או לעשות. אפילו נכנסתי מחוסר ברירה למצב "סטוציונר" במקום להמשיך "לחכות לאחד" כמו איזה דחליל (כמובן מין מוגן בלבד). אבל אני מרגיש שאני לא יכול ככה יותר, לא עם עצמי, לא עם המראה שלי, לא עם הסביבה השטחית ככלל ובפרט החלק הדומיננטי של הקהילה הגאה שמקדש 8 ביקורים בחדר כושר בשבוע. אך בלי להתייחס לכך אני רק תוהה מתי יגיע תורי לחוות את התחושה של להיות נאהב. והפעם על אמת, ולא כמו אותו אידיוט ששבה אותי בקסמיו ואחרי שבוע וחצי זרק כי הסביבה הפריפריאלית שלו לא רואה דברים כאלו בעין יפה. אז בינתיים אני ממשיך כאן לחכות ולהירקב, ולתהות. אני רק צריך מישהו כזה שיגרום לי להבין שהיה שווה לחכות, אחרי שגם כך עוברים עליי חודשים מאוד מאוד קשים. איך אני מתמודד עם כל זה? תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025