יש לי חבר כבר שנתיים וחצי והזוגיות מאוד יציבה וטובה. לפני כשנה חזרנו אחרי פרידה ארוכה והקשר נהיה הרבה יותר קרוב,טוב וכיף. בילינו יותר,התקרבנו יותר ואוהבים יותר.
אין לי ספק שהוא אוהב אותי,הזוגיות ממש טובה ויש הרבה הבנה משני הצדדים.
הדבר היחיד שמפריע לי לפעמים זה שיש הרגשה שבכל מה שקשור לחופשות-אני בעדיפות אחרונה. אנחנו שנתיים וחצי ביחד(עם הפרידה) ולא נסענו לחופשה ביחד. כן מבלים בימי שבת וכן הולכים למקומות בילוי ומסעדות וכדומה אבל לישון מחוץ לבית עדיין לא יצא,וזה נורא מפריע לי. אני רואה זוגות שאין להם שנה ועושים את זה.
ברור שזה לא כי הוא לא רוצה או כי אני לא רוצה,רוב הפעמים זה מסיבות כלכליות ותמיד צץ משהו שצריך להתחייב אליו ואז כמובן שאת זה(חופשה איתי)-דוחים. ולא,הוא לא טס עם חברים בכלל ואולי רק פעם אחת הלך עם חברים ל3 ימים וגם זה היה בהתחלה בהתחלה שלנו. ופרגנתי. ולא הפריע לי אז. וגם עכשיו שמציעים לו הוא אומר ׳לא׳,מסיבות כלכליות. אבל עכשיו בסוכות אמא שלו הציעה שיסעו הוא והאחים שלו לחופשה כי הם מתגייסים,ומי אני שאגיד לו לא ללכת? אז פרגנתי אבל בתוכי חשבתי לעצמי איך זה שתמיד נוח לדחות אותי.
הרבה אומרים לי שאני שטחית כי הוא כן משקיע בי בכל דבר אחר אם זה מתנות ובילויים ושאני צריכה קצת סבלנות ויהיה לו את הכסף (שוב,לא טסנו מסיבות כלכליות),וגם הוא בעצמו תמיד אומר לי שהוא מת לטוס איתי ושהוא רוצה והמשפט הקבוע:״את חושבת שאני לא רוצה? אני לא יכול כרגע..״ והכרגע הזה נמשך כבר שנה.. ואז יש פה אירוע כבד של חבר טוב ועוד אירוע ועוד אירוע ואז הכל שוב נדחה איתי.
מאוד מעציב אותי שמזה אני לפעמיים נורא קרירה ואדישה,אין לי מושג מה לעשות ואיך לפעול כבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות