חבר של חברה שלי בגד בה, איך להוציא אותה מהדיכאון ולהחזיר לה את שמחת החיים?

היי, יש לי חברה ממש טובה, אנחנו מכירות מהיום הראשון של כיתה א' וחברות עד עכשיו, אנחנו חברות ברמה של אחיות היא כמו בת בית אצלי ואני אצלה, אנחנו יוצאות ביחד לחופשות והולכות לכל מקום ביחד ממש האחות שמעולם לא הייתה היא הבן אדם הכי חשוב לי ואני לעולם לא אפגע בה והיא לא בי...בכיתה ח' הכרנו איזה ילד היה לנו ממש כיף וממש התלהבנו ממנו כי לא היו לנו כל כך קשרים עם בנים לפניו, הוא היה הידיד הראשון שלנו...כל הזמן היה ביניהם משהו יותר מחברים טובים, היה ביניהם סוג של מתח מיני ופלירטוטים...הוא היה ידיד ממש טוב של שתינו תמיד היינו מסתובבים בריבעיה ( אני, חברה שלי, "הוא" וחבר שלו ) אחרי 7 חודשים של חברות מדהימה הוא הזמין אותה לצאת ומאז הם הפכו להיות "זוג"...היא הייתה כל כך מאושרת, כל הזמן הייתה מחייכת, צוחקת, אופטימית...היא התחילה להשקיע במראה שלה.. כשהיא הייתה נכנסת לחדר זה כאילו נכנסת קרן שמש...הוא היה הראשון שלה...האהבה הראשונה, הנשיקה הראשונה, היא איבדה איתו את הבתולין...כל הזמן היא הייתה מדברת עליו כל הזמן עד כמה שהוא "מושלם" ו"מדהים" אבל היא הייתה חברה כל כך טובה שהייתי מוכנה לסתום את הפה ולהקשיב לחפירות שלה.. ביום שלישי שעבר אני וחבר שלי נסענו לקניון בתל אביב וראינו אותו יושב באחד מבתי הקפה עם מישהי והמישהי הזאת סוג של נמרחת עליו...יושבת לו על הרגליים, נוגעת לו בחזה ומתנשקת איתו...זה כל כך הגעיל אותי, איך הוא עשה לה את זה, הם היו זוג כל כך יפה, כל כך מדהימים ביחד, עם כל כך הרבה אהבה ותשוקה...כל פעם שהם היו ביחד אפשר היה לראות ניצוצות בעיניים שלה...בשנייה שראיתי את זה הייתי חייבת לספר לה, אז התקשרתי אליה ואמרתי לה הכל, אבל היא כמובן סירבה להאמין וכל הזמן הכחישה, היא הייתה עיוורת מאהבה...אז צילמתי את זה ושלחתי לה...אני יודעת שזאת לא הדרך לגלות את זה אבל היה לי חשוב שהיא תזרוק את החתיכת חרא המגעיל הזה.
מיד אחרי שדיברתי איתה ישר חזרתי אליה, הייתי חייבת לנחם אותה, זאת בטח ההרגשה הכי נוראית בעולם...היא בכתה כל כך חזק הדמעות לא הפסיקו...היא מסרבת לאכול, היא הפסיקה להתאפר, היא מסרבת לצאת מהבית ( חוץ מבית ספר כי אין לה כל כך ברירה למרות שגם זה בקושי ) כל הזמן היא עם פנים של דיכאון, היא כל הזמן בוכה וזה כל כך קשה לי לראות את הבן אדם הכי חשוב לי בדיכאון ובוכה זה כל כך קשה...אני ממש לא מבינה את הגברים האלו שבוגדים, ממש לא מגיע להם להיקרא גברים!!! כאילו אם אתם רוצים מישהי אחרת תיפרדו מחברה שלכם, אולי אם הוא היה נפרד ממנה כמו גבר היא עדיין הייתה בוכה וקצת בדיכאון אבל זה היה עובר לה והיא הייתה ממשיכה הלאה...אבל למה לבגוד אתם לא מבינים שבסוף זה יתגלה ושני הצדדים יפגעו!!..

היא החברה הכי טובה שלי וכל כך כואב לי לראות אותה ככה בבקשה תעזרו לי אני לא יכולה לראות אותה ככה, זה לא מגיע לה, היא בן אדם מדהים...איך אני מוציאה אותה מהדיכאון ומחזירה לה את השמחת חיים שהייתה לה ולהחזיר לה את החיוך המהמם שלה בחזרה...היא פיתחה אליו תלות אני אפילו פוחדת שהיא תתחיל לפגוע בעצמה פיזית...בבקשה תעזרו לי!!!

מצטערת אם זה היה ארוך, אני מאוד מעריכה את מי שקרא עד הסוף...