אני אבודה. אני לא מצליחה בכלום, לא בזוגיות לא בעבודה לא בחיים ולא במשפחה... וכשאכשל סופית גם לא יהיה לי לאן לחזור כי חוץ מהדירה שאני מחזיקה בקושי אין לי למי או לאן לחזור...
הייתה לי ילדות לא קלה עם אמא חולת נפש שלא טופלה כראוי ואני לא מצליחה לשלוט בכעסים שלי. אני מטופלת כנגד דיכאון ורואה פסיכולוגית כבר שנתיים ובכל זאת אני כל כך ריקה אבודה ובודדה.
יש ימים שאני מתפללת שהכל יגמר ושיהיה אפשר לנוח מכל הכאב והזכרונות והחרטות כי אני לא אפגע בעצמי! אבל אני לא מוצאת שום טעם בחיים.
לא צריכה עצות רק צריכה שמישהו ישמע אותי לא מצונזרת ואמיתית.
אם היה מטריקס אני הייתי בוחרת להמשיך לחלום... המציאות מכוערת מידי בשבילי. צרחתי היום על מישהו מהקיבוץ בו אני גרה שחייב אותי במאה ש״ח מבלי לידע אותי בכלל על פתיחת השירות... לכולם זה סכום סביר לספוג ובשבילי זה אוכל לשבוע! וצרחתי עליו, הוא אבא של חברה שלי ואני מרגישה עכשיו נורא עם כל זה... שונאת את האנשים שסביבי, את הקיבוץ בו אני גרה, את החיים השבורים שלי ואת עצמי. וכל ערב אני יודעת שברגע שאני עוצמת את העיניים הכל מתחיל מחדש שוב.... יום אחד לא אפתח אותן יותר ואז אוכל לנוח
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות