כבר עברו שנתיים ואני עדיין לא מצליחה לשכוח אותו, מה אני יכולה כבר לעשות?

שלום לכולם, לפני שנתיים הייתי פה ביקשתי את עזרתכם, נפרדתי מהחבר שלי וכאב לי ממש, הייתי בת 17. " ילדה קטנה שלא מבינה שום דבר מהחיים שלה" אמרתם לי שהכל בסדר ושהזמן יעבור, היה לי רק חבר אחד וזה הוא, אז הנחתי שאתם צודקים כי אין לי שום ניסיון בזה, העניין שהזמן עובר והרגשות לא, ואני לא יודעת כבר מה לעשות. אני מתפוצצת מבפנים, מה לעזאזל לא בסדר איתי? בשנתיים אנשים שוכחים נישואים כושלים, קשרים של שנים, ואני לא מצליחה לשכוח גבר שהיה איתי חודש ומשהו? זה מטורף, הייתי עם גברים, לא במערכת יחסים אבל בקשרים רציניים וארוכים מאוד, שנגמרו בסופו של דבר. היו כאלה שרציתי יותר וכאלה שרציתי פחות, אבל באמת שאף פעם לא הייתי אפילו קרובה ללהרגיש ככה. אני יודעת שאתם בטח תגידו שאני ילדה שלא מבינה שום דבר באהבה, ולמעשה אתם צודקים, אני לא, אף פעם גם לא אמרתי שאני אוהבת אותו, אני לא מבינה שום דבר בזה, לא חוויתי את זה, אבל הוא ללא ספק הדבר הכי קרוב שהיה לי בנושא. כל הבולשיט של הפרפרים בבטן, רעידות בלב, פחד לאבד, התרגשות.. זה קרה איתו, מכל הקשרים והגברים שפגשתי ואני ממשיכה לפגוש, רק הוא גרם לי להרגיש דבר כזה. ואם זה לא אהבה, מישהו מוכן להסביר לי מה זה? אני יושבת פה ובוכה בעודי מודה בטירוף הזה, אחרי לילות רצופים שבהם אני מוצאת את עצמי חושבת עליו ברגע הזה, שנייה לפני שנרדמים, בלי שום סיבה מיוחדת. זה לא שנפגשנו או דיברנו בכלל. חושבת עליו, מדמיינת אותו כורך סביבי את זרועותיו ונאנחת בקול. זה חסר לי. הגבר היחיד שבאמת רציתי שזה יצליח ונפתחתי בפניו. לא מיציתי אותו... לא רציתי שזה יגמר.. היה לי כל כך טוב. אני הילדה הכי לא מאושרת בעולם, עם החיים הכי קשים בעולם, ואני מאוד חזקה. עברתי המון. ושהייתי בזרועותיו, שהוא חיבק אותי כמו שלא חיבקו אותי בחיים, אמרתי לעצמי בראש " את הילדה הכי ברת מזל עלי אדמות " ובאמת הרגשתי ככה. אני יוצאת עם גברים, נמשכת לגברים, מתנשקת איתם וחושבת עליו.. הוא הגבר שאני רוצה. בכל פעם אני אומרת לעצמי, אם הייתה לך את האפשרות לבחור, להיות עם הבחור החדש ושזה יצליח, או לחזור לישן אפילו ליום, מה היית בוחרת? וזאת תמיד אותה תשובה... בחור שהיה איתי תקופה כל כך קצרה, הוא לא היה אמור להיות חלק משמעותי מהחיים שלי בכלל, גורם לי להיות שבורה לתקופה כל כך ארוכה... עשיתי הכל לפי הספר!!!!! התנתקתי ממנו בהכי עדינות, דאגתי לא לרחרח אחריו, לא רציתי לשמוע דברים שיכאיבו לי. קראתי ספרים, ראיתי סרטים, שמעתי שירים, יצאתי עם חברות, לא עזר.. יצאתי רק אחרי שנה עם גברים! שנה שאני לא מסוגלת לגעת בגבר וכמו שקראתם זה גם לא עזר, כי אני חוזרת לבית ומרגישה שאני בוגדת במה שאני באמת רוצה. אם כולם הם בתי מלון הוא הבית.
זה נגמר, ויש סיבה שזה לא עבד, גם בשאר הפעמים שהוא ניסה, הבין שאני עדיין לא עומדת בציפיות שלו כנראה ונעלם, אין שום סיבה לחזור לזה עכשיו, אני לא מטומטמת. מישהו מוכן להגיד לי מה לעשות? כי אני לא סומכת על הזמן, הוא לא התרופה להכל. בבקשה תעזרו לי... אני כל כך צעירה ולא מבינה דבר מהחיים.. מזה לא באלי להעביר את השנים במחשבה שאני לא ירגיש כמו שהרגשתי איתו לעולם.