לפני כמה ימים ראיתי מרחוק את הבן של השכנים גונב אוכל מהמכולת של סבא שלי שהוא בן 80 וממש לא במצב לרדוף אחריו. נורא התעצבנתי והבטחתי לסבא שהילד הזה עוד ישלם על זה ועוד באותו ערב הלכתי לדבר עם ההורים שלו. דפקתי בדלת והנער, בן 17 בערך, פתח לי. מיד הוא קלט מה אני עושה שם. התרגזתי וצעקתי עליו ושאלתי איך הוא לא מתבייש לגנוב מאדם זקן והוא רק התחנן שאהיה בשקט והבטיח להחזיר הכל. אני כמו טיפשה כל כך התמסרתי לתפקיד המלשינה שאפילו לא קלטתי את המצוקה בקול ובהתנהגות שלו. הרמתי את הקול וקראתי לאבא שלו ששמע את הסיפור כולו- והוא בלי בושה, מול הפנים שלי, התחיל לקלל אותו ולהכות אותו מכות רצח. פתאום ירד לי האסימון, הנער הכל כך כחוש הזה של השכן המגודל והקולני בעצם גונב כדי לאכול. הוא סובל מהזנחה ואלימות. ואני כמו מטומטמת מתלהבת מתפקיד השוטרת/ המלשינה/ האזרחית העלק טובה. הייתי בהלם וברחתי משם בריצה. מאז אני פשוט לא יכולה לישון. האשמה רודפת אותי. אני לא מסוגלת לתפקד בלי לחשוב על העניין הזה. כבר חשבתי להתלונן אבל הבנתי שהזקתי מספיק ואני כבר מפחדת להתערב, אבל מצד שני זה פשוט לא מניח לי... אני כל כך מבולבלת ומותשת...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025