נואשת להתחיל דף חדש בחיי, אך אני לא מצליחה

שלום,
הסיפור שלי יהיה מעט ארוך. אני מקווה שאמצא אוזן קשבת.
אני בת 27 ומתוסכלת מחיי מאז שאני זוכרת את עצמי.
אני מתוסכלת מאיך שנראים חיי, אם אפשר לקרוא לזה חיים נורמטיביים.
אני מתוסכלת מסביבתי.
אני חווה מחסור כמעט בכל תחומי החיים:
אין לי זוגיות.
חיי חברה שלי מצומצים מאד ואני כמעט שלא יוצאת לבלות. אין לי חבר/ת אמת.
מעולם לא הרגשתי נאהבת ע"י אף גבר שפקד את חיי לזמן מה.
מעולם לא הרגשתי נאהבת ע"י משפחתי.
תמיד חלמתי להגשים את עצמי, אבל מעולם לא הגשמתי ואני לא מדברת על קריירה כרגע, אלא על שאיפות שמעולם לא עשיתי משהו בנידון על מנת להתקרב אליהן.
תמיד רציתי לשנות כמה תכונות אופי בי.
תמיד רציתי לרכוש ידע כללי בתחומים שסקרנו אותי.
תמיד רציתי לחזור להיות אותה בחורה מטופחת שהייתה פעם.
תמיד רציתי למצוא בן זוג שיאהב אותי.
ביום מן הימים הזנחתי את עצמי מבחינת מראה חיצוני ובריאות.
פשוט הספקתי לטפח בעצמי. המצב הגיע לרמה שכמעט כל פינת גופי מוזנחת.
דמיינו לעצמם שהזנחת את דירתכם לכמה שנים טובות, אגרתם פסולת ודברים לא הכרחיים ועכשיו אתם עומדים בפני בעיה - מצד אחד אתם רוצים לחזור לחיות בבית מסודר ונקי, אבל מצד שני אתם לא יודעים ממה להתחיל.
הפסקתי לעסוק בכושר גופני ואני מתביישת בעצמי על כך שמרחקים ארוכים ברגל מתישים אותי והברכיים שלי "מתפרקות" מכאב.
במהלך כמה שנים לא שמרתי על מאזן בריא של מזון, ואכלתי כל מה שהיה ללא ברננות. לרוב זה לא היה מזון בריא.
הרזתי מאוד בשנים האחרונות.

הסימון לא נפל אתמול וגם לא לפני שנה, הוא תמיד היה לנגד עיניי. תמיד רציתי להתחיל חיים חדשים מדף חדש, במיוחד בחמשת השנים האחרונות. הייתי אומרת לעצמי "מחר יום חדש, תקומי ותצאי לדרך", אבל זה לא היה מחזיק מעמד כי: א.לא ידעתי ממה להתחיל ב.לא ידעתי איך להתחיל ג.כשהתחלתי הסוף לא היה נראה באופק וחשתי שאין טעם להמשיך הלאה, פשוט התעייפתי ד.אני סובלת מדחיינות ותמיד חיפשתי את היום המתאים להתחלה חדשה, אבל מעולם לא מצאתי ואני תוהה למה.

אני לא רוצה להמשיך לנהל את חיי כפי שהם היום (ואף פעם לא רציתי, תמיד היה בי הרצון לשנות אותם), אבל אני לא יודעת איך מתחילים דף חדש. כשאני שומעת על אנשים ששינו את חייהם מקצה לקצה, זה נותן לי השראה אבל כשאני פונה לחיי שום דבר לא מצליח. אני מיואשת מאוד.

תודה על ההקשבה.