אני מאוד מתוסכל שאני לא כמו כולם, ואני אגיד בקצרה... החיים לא הוגנים, באמת שהם לא הוגנים,
כל אחד עושה את שלו, הולך ללמוד,הולך לצבא מכיר חברים..מכיר חברה, מתחתן, למה אצלי זה הפוך?
כי בגיל 12 בערך הותקפתי חרדתית, שאני אפילו לא זוכר את זה..אז יש לי בעיות חברתיות ובעיות תקשורתיות. מאז אני מבלה את זמני מול המסך עושה דברים שאני אוהב לבדי, לא מסוגל לסמוך על בני אדם.. ככה לאט לאט הגעתי למצב שאני כבר גדול ואני לא מוכן להמשיך להיות ככה. אני לא רוצה להיות בגיל 40 ככה. אבל האמת? שגם בגיל שאני נמצא בו עכשיו זה מסובך. ולמה?
לבנות יש המון דרישות. הן רוצות כמה דברים, זה גבר עם בטחון עצמי. אין לי.
גבר עם רשיון נהיגה. אין לי בגלל החרדה לא מסכימים.
גבר שעובד,שמרוויח טוב, אין לי עבודה. אני מקבל קצבה , וגם לא מקבלים אותי לעבודות ובצדק.
אני בתול עלוב, אף בחורה לא תרצה גבר שלא יודע לספק.
והדרישה שלי: זה בעצם קודם כל לעזור לעצמי, ולעזוב את עצמי מבחורות כרגע(למרות שגם זה כל הזמן במחשבה) כי כל החברה(שהיו לי ואין לי מושג איפה הם גרים היום התחתנו כבר חלקם לפחות..) וזה שאני לא יודע מה אני רוצה מעצמי, אני הגעתי למצב מבולבל שאני בעצמי לא רוצה להכניס אף בחורה למיטה חולה . אני יודע אבל בתוך תוכי שאני בחור בריא עם נפש שהתקלקלה והתרגלה ללבד במשך כל השנים, עכשיו לצאת מזה? להכיר חברים? איך ? איפה? להצליח להיות בחברה אם אנשים? להעלים את החרדה? לשקר לעצמי? להרשים בחורה בכח? אני מרגיש חסר מזל.
כמו בשיר לכל אחד יש: לכל אחד זה חייב להיות? אז לי אין , ולא יהיה.. אני לא אופטימי, אבל אני מודע לזה שיש בעיות חמורות משלי, אנשים שנולדים נכים, אוטיזם..ועוד, אבל אני רוצה לעזור לעצמי, אני חי אבל בעצם לא חי את החיים .כל גיל הנעורים עברו עם משחקי מחשב.. לצערי לא נולדתי גם עם אופי כובש שהיה עוזר לי, נתתי לביישנות שלי להרוס את חיי. החרדות השתלטו.. אני ממש בוכה שאני כותב עכשיו. כי אני זוכר גם שבנות מאוד אהבו אותי. זה היה בגיל 12.. לפחות 3 בנות רדפו אחריי וחיזרו אחריי. זה מתסכל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות