בת 15 שוקלת לנשור מהלימודים

שלום, אני לא כל כך יודעת איך להתחיל את השאלה, אז אני פשוט אגש לעיקר.
אז ככה אני עוד שבוע בת 15, לומדת בכיתה ט׳ בשביל לגמור את הלימודים נשארו לי עוד שלוש שנים וארבע עם השנה הזאת. החופש הזה של ראש השנה גרם לי לחשוב הרבה.
עברתי הרבה בחיים טלטולים העברות המון באמת, אני עוזרת לאמא שלי לגדל 6 ילדים קטנים ממני אני הבכורה אני מרגישה שאני בוגרת אני ילדה נורא עצמאית מאז ומתמיד הייתי לבד עם עצמי וסוג של גידלתי את עצמי נהייתי עצמאית לאחרונה עברתי לבית ספר חדש ואני דאגתי לנסוע להביא ניירות למלא ללכת לפה ללכת לשם, אני דואגת לכל מיני דברים, בגדים, הכל כולל הכל לבד ואפשר להגיד שאני כבר נערה-אישה.
יש לי הרבה חלומות מיוחדים לחיים ואני מתחילה כבר לגעת ולהגיע אליהם, אני נורא ילדה משוחררת שאוהבת לראות ולטייל אני מאלה שיכולה לקחת אוטובוס ולנסוע לאיזה מקום רחוק להרגע בו ולחזור (אין לי מושג איך להגדיר את זה בשביל שלא ישמע כמו ילדה קטנה עם חלומות שחושבת שהיא עכשיו תקום ותגשים אותם כי זה מעבר) עכשיו לשאלה כשאני חושבת שיש לי עוד ארבע שנים ללמוד אני נכנסת למצב מוזר אני מתחרפנת מאבדת את זה אני לא יכולה לסבול ללכת לבית ספר טוב לי שמה הלימודים מצויינים החברים מהממים אבל זה לא זה אני פשוט לא שייכת לשם חשבתי מלא פעמים לנשור מהלימודים אבל אני יודעת שבלי הבגרויות ובלי הארבע שנים האלה יכול להיות לי מאוד קשה לקבל עבודה ועוד המון דברים אבל אני לא יכולה זה ארבע שנים של סבל כל יום שיש בית ספר אני לא רוצה ללכת אני מרגישה ריקה משעממת מתחילה לבכות ולהשתגע.
ואני סתם יושבת ומעבירה כל יום בלהקשיב לדברים שהרוב אני יודעת אני לא יכולה להסביר את זה אבל זאת הרגשה נוראית אני פשוט מרגישה צורך לספור ימים עד שכל זה יגמר כבר אני יודעת שהחיים זה מורכב ועכשיו אנחנו עוד קטנים ואנחנו צריכים להנות מהחיים בלי דאגות פשוט להנות אבל גם ככה יש לי הרבה דאגות במיוחד עם אמא חד הורית שמגדלת 7 ילדים לבד אני כמו אמא שנייה בבית הרבה אני עוזרת לשלם חשבונות ויש לי המון מטלות בבית כמעט כמו בן אדם מבוגר.
אני מנסה לעודד את עצמי ללכת לבית ספר ואומרת לעצמי שרדת 9 שנים מזה בשבילי עוד 4 אבל אני נתקפת פאניקה.
השנה גם יש תוכנית מצטיינים בבית ספר ואלו שהם המצטיינים בשכבה יכולים לקבל מלגת לימודים לשנה בארה״ב ואני יכולה לקבל את המלגה הזאת ולנסוע ואולי להתחיל להרגיש חיה ולא מתה כמו שאני מרגישה עכשיו אבל אני לא יכולה לעזוב את המשפחה שלי האחים שלי שצריכים אותי ואמא שלי שגם צריכה אותי ושוב וויתרתי על משהו שגרם לי להרגיש עוד יותר מתה אם אני יעזוב את הלימודים יהיה לי יותר זמן לחיים ללכת לחוגים שבאמת אני אוהב אני אלמד בבית בסביבה נוחה אני פשוט מביאה פתרונות לעצמי שאולי לא מציאותיים אבל בשבילי זה נראה הגיוני ואני יודעת שאם אני אצטרך ללמוד בבית אני באמת אלמד ואני יודעת שזה חולני לעזוב את בית ספר אבל אני פשוט סובלת ורע לי ברמות ואני פשוט לא יודעת איך אני יכולה לעבור את זה ומה לעשות אני אשמח לעזרה כל מה שתגידו אני יעשה מישהו פעם הרגיש ככה גם? אני צריכה עזרה.