אני הבן אדם הכי בודד בעולם, אולי להפסיק להיות אני? בוגרת?

זו מין פריקה... בבקשה תנסו לעזור לי...
אני יודעת שכולכם תענו לא ללכת עם הזרם, להיות מי שאני ולא ולהשתנות בשביל אף אחד.
זה לא ממש עובד לי בינתיים...
אז אני בת שלוש עשרה, אני בתולה, לא שותה, לא מעשנת, אולי זה יפתיע אתכם אבל ביחס לחברים שלי,אני הילדה הטובה. אצלנו זה נדיר שילדים לא עושים את כל זה. ושלא תחשבו שאני איזו ילדת רחוב, אני מאלו שאתם קוראים להן צפוניות טחונות.
חבורת החברים שלי היא החבורה שלי מאז שאני בכיתה ד. הם גדולים ממני בשנה. הם התחילו לשתות בכיתה ו. הם התחילו לעשות ביד אחד לשני (כן כן) בכיתה ז ולשכב בכיתה ח. אני פשוט קפצתי כיתה אז אני יותר קטנה.
אז עכשיו אני אני, לא שותה כמעט, לא עישנתי אף פעם, בתולה וטוב לי, אבל... אין לי את האופציה למצוא חברים חדשים כי אנחנו גרים המקום שפשוט אין את האופציה, ואני פשוט לא יכולה להמשיך להישאר בבית בזמן שהם נהנים במסיבה.
מבינים, יש לי שתי חברות שלא עושות את זה, אבל כל מה שהם מדברות עליו זה... ״איך היא לובשת קסטרו ואמריקה איגל ביחד?!״ שאני באמת לא רוצה להגיד עליהם שום דבר רע כי אני לא אוהבת לשפוט אנשים, אבל הן נורא שטחיות.
האנשים היחידים שאני באמת נהנות איתם הם מבוגרים יותר, אני מתה ללכת לשנת שירות כבר, לעשות משהו משמעותי, הורס אותי שכל מה שאני עושה בחיים שלי זה להתלונן על החברים כשהדבר היחיד שמפריד ביני לבין החיים שאני באמת רוצה בשביל עצמי זה ארבע שנים מחורבנות.
בתכלס, אני לא באמת אתחיל לעשות את כל זה, כי יש לי ראש על הכתפיים ואני כן בוגרת ואני לא מטומטת, אבל אני כל כך בודדה בגלל שאני נשארת מי שאני! אני כבר לא יודעת מה לעשות... אני לא יכולה אפילו לדבר איתם על כלום, סתם דוגמא, דיברתי עם חברים מה הם רוצים לעשות בחיים, הם אמרו להיות מפורסמים וכאלה, אז כשאמרתי להם שאני רוצה ללמוד חינוך מיוחד ופסיכולוגיה... אתם בטח יכולים לדמיין את התגובה שלהם....
ואני כן שמחה שאני יותר בוגרת מהם וכל זה... זה גם לא היתה בחירה שלי, אני עברתי הרבה דברים לא פשוטים שגרמו לזה להיות כך, אבל עכשיו אני כבר מעדיפה להיות לא אחראית ולא בוגרת להתחיל להינות מהחיים שלי. זו גם אשמתי שאני ככה, אוף.. מה לעשות?
באמת שנמאס לי מלהיות כל כך בודדה ואני מפחדת לעשות משהו שאתחרט עליו? מה לעשות...?
תודה וחג שמח...