היי... אני בגיל ההתבגרות וזה כאילו לא נגמר! אני שונאת את הגיל הזה! היום דיברתי עם אבא שלי (אחרי שנים שכעסתי עליו ושנאתי אותו לא כחלק מהגיל הוא עשה דברים מגעילים) אבל הוא השתנה וסלחתי אחרי הרבה זמן. היה לי שיעור מדהים בסוסים , לא הלכתי לבית ספר בקיצור היה יום ממש טוב וכול הזמן שחייכתי הרגשתי שזה לא אמיתי . לעזאזל אחרי 6 שנים של דיכאון כול מה שביקשתי זה חיוך שאני ירגיש שהוא אמיתי, נשבעת שאני מנסה לעשות שינוי ועשיתי המון אבל זה כאילו נגמר מכשול אחד ובא אחד גרוע יותר. למה כול החיים אני צריכה להרגיש רע? אני לא זוכרת תקופה שהייתי מאושרת אבל אני כן ראיתי בקלטת שהיתי תינוקת והייתי כול כך מאושרת וקינאתי בעצמי כול כך!!! אני מקנאה באנשים מאושרים ... אני לא רוצה שום דבר בחיים באמת לא מעניין אותי כסף או אהבה או כול מה שתחשבו עליו הדבר היחיד שמעניין אותי זה להיות מאושרת. ותכלס כולם מכוונים לשם אבל אני ממש מרגישה שזה בלתי אפשרי שזה לא יקרה כשאבא שלי מסתכל לאחור הוא רואה תקופה טובה שהוא מתגעגע אליה וכך גם אמא שלי. כשאני מסתכלת לאחור אני חושבת ״הנה עוד תקופה שאני צריכה ללמוד להדחיק״ למה זה חייב להיות ככה? אני סך הכול בת 15 יש לי עוד המון לעבור ואני מרגישה שלא בא לי שהחיים הספיקו לי. זה גיל ההתבגרות? יש לכם עצות איך לעזור לי? יכולתי להמשיך עם זה שעות יש לי כול כך הרבה לפרוק ואי אפשר...היה לי הרבה יותר קל פעם שהדחקתי הכול...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025