לא מסתדרת עם אמא, רוצה להתאבד או לברוח מהבית

אני חייבת עזרה, אני כבר לא יודעת מה לעשות ואני אובדת עצות. אני משתגעת ולא יודעת לאן לפנות אם בכלל...
אני בת 17.5 ואני לא מצליחה להסתדר עם אמא שלי, אני באמת ובתמים מתחילה להאמין שהיא שונאת אותי..
חשבתי שאמא אמורה לדאוג לי.. לתמוך בי ולהעלות אותי כלפיי מעלה, אבל זה אף פעם לא קורה וזה מושך אותי לכיוון הנגדי..
יש לי חבר.. אתמול היה לו יום הולדת.. אמא שלי ידעה מזה ולכן יידעתי אותה מראש שלשום שאני יוצאת איתו עד מאוחר (להישאר איתו עד חצות..)
יידעתי אותה שיש לו יום הולדת אני מנסה לספר לה למרות שהיא תמיד עוקצת אותי ויורדת עליי על מה שאני מספרת לה..
באמצע שהייתי איתו בשעה 9 בערב בערך היא התקשרה ולא ראיתי.. לא חזרתי אליה כי ידעתי למה היא מתקשרת (לצעוק עליי או להגיד לי לחזור הביתה על דברים שטותיים.. להוריד את הכלב..החדר מבולגן ועוד כל מיני שטויות..) בגלל זה לא נישארתי איתו עד מאוחר וכבר באחת עשרה הלכתי הביתה (חשוב לי לציין שחבר שלי בקרבי יוצא פעם בשבועיים והוא גר בירושליים ואני בנתניה..קשה לנו מאוד להיפגש) כשחזרתי היא ממש התעצבנה ולקחה לי את הפאלפון.. (היא עושה את זה תמיד וזה נמאס..אסור לי להיות עם הפאלפון אחרי 11 בלילה..) לא יכולתי אפילו להתקשר אליו ולאחל לו מזל טוב!! אני בטוחה שהוא נעלב כי אני גם לא זמינה.. כאילו בלעה אותי האדמה! אני כבר משתגעת!! לא יודעת מה לעשות!! רע לי!! והיא?? לא אכפת לה!! היא תמיד הייתה ככה כלפי.. היא תמיד הרביצה לי (חזק...) וקיללה אותי.. עד שיש מישהו שאוהב אותי גם את זה היא גוזלת ממני! היא תמיד מתביישת בי וקוראת לי בשמות גנאי "מסוממת" "מכוערת" "שמנה" "מטומטמת" ועוד מלא... היא כל הזמן אומרת שלא ייצא ממני כלום ושאני אפס מאופס שאפילו לזנות לא ייקחו אותי..(מאוד פוגע לשמוע דבר כזה...)
התחלתי לחתוך ורידים.. ויש לי חורים ביד מעצבים..(אני כבר פשוט לוקחת סכין ודוקרת את עצמי...) הייתה לי התמוטטות עצבים והתקפי חרדה ואותה זה לא מעניין.. לא אכפת לה אפילו.. היא ראתה אותי גם בולעת חבילה שלמה של "דקסמול" (16 כדורים בערך..) זה לא מסוכן אבל כאמא ציפיתי....
אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אני מנסה להיפתח והיא תמיד באה נגדי.. היא לא אוהבת אותי וזה קשה לי.. היא לא מוכנה לשלם לי על כלום.. אני לא מדברת כבר על בגדים ודברים לבית ספר.. יש לי אקנה כבר כמה שנים.. היא לא מוכנה לשלם על הטיפול ולא לרופא.. יש לי עקמת וגם על זה היא לא מוכנה לשלם.. היא אומרת שזה בגלל שאני שמנה.... ושאם ארזה זה יעבור..למה היא לא יכולה לאהוב אותי כמו שאני?? אז אם אני שמנה אין לי רגשות??.. אני שווה פחות מאחרים??.. החבר שלי אוהב אותי כמו שאני...
בבקשה תעזרו לי.. אני על סף ייאוש... אין לי לאן לברוח ואין לי עם מי לדבר ולשתף כרגע.. אני לא יכולה ללכת לפסיכולוג כי אין לי מספיק כסף לטיפול והיועצת בבית הספר לא עוזרת..
אולי היא באה לטובתי ואני לא רואה את זה?? בגיל 18 כמעט אסור לי עדיין לצאת עם חבר שלי פעם בשבועיים?? אני לא שותה ולא יוצאת עם חברות בסופי שבוע.. רק איתו! לכמה שעות פעם בשבועיים!! ואחי הקטן (בן 12) אתמול חזר מבר מצווה בשעה כזאת.. והיא אפילו לא הרימה אליו טלפון..
אני רוצה למות.. נמאס לי מהאפליות המטופשות האלה.. מהמשחקי חתול ועכבר.. כואב לי ורע לי ואני לא מבינה אפילו למה.. למה היא כל כך שונאת אותי אני הבת שלה...
אני מקווה שתדעו איך לייעץ לי... כי אני נשבעת שאני לא מתכוונת לחיות ככה עוד הרבה זמן..
וסליחה שחפרתי..