לא יודעת אם אני כ"כ טיפשה, או שאלו הפרעות הקשב והריכוז?!

תגידו לי, מה ייצא ממני?
מודה, מודה באשמה. ק ש ה לי. קשה לשבת וללמוד, קשה לשבת ולהתרכז, למרות שאני תלמידה עם ציונים גבוהים ועם פוטנציאל. חבל רק שלא כולם רואים שבשביל לממש את הפוטנציאל הזה, אני צריכה במובן המילה לשבת על התחת ולא להתעסק בשום דבר אחר. אסור שיהיה לידי טלפון. מחשב. טלוויזיה. בן אדם.
כמה סיבות אני מוצאת רק לא לעשות את הזבל הזה שנקרא שיעורים ... אני יכולה שבוע שלם לחיות בחדר זוהמה, אבל ברגע שמגיעים השיעורים האלה שעושים לי קוצים בתחת (סליחה על השפה...) אני מסדרת ומצחצחת הכל כאילו זה סדר פסח!!!
רק תנו לי לצאת מהכיתה , אני אצא בלי לחשוב פעמיים ... אני לא מרוכזת. לא מקשיבה. מתעסקת בה כ ל חוץ ממה שהמורים החופרים אומרים. קשה לי לאזור כוחות ולהתחיל עבודות כיתה. לפעמים, קשה אפילו להעתיק מה כתוב. פשוט אין לי סבלנות. אין לי כוח!!! וואו, והימים הארוכים האלה... כשאתם רואים ילדים שמסיימים בשעה אחת ואתם תקועים עד ארבע... כשאתם מסתכלים לצדדים וכולם נראים לכם כל כך מרוכזים, גם אם הם מתעסקים במשהו... כשאתם מנסים לעקוב אחרי המורה וגם אם אתם ממש בעניין ומשתתפים, באיזשהו שלב - אופס. נגמר. זה כבר לא מעניין. אתם מרוכזים במשהו אחר. יושבים בשקט, מקשיבים. אבל... הרגל. היא מחליטה פתאום לרעוד. המרקרים הזוהרים האלה... אתם חייבים לצייר, אולי לבנות מהם מגדל? הפלאש. מישהו מתקשר. אה נו... הודעה בווצאפ. כמובן שאתם מוציאים לענות, מסתכלים קצת בתמונות באינסטגרם. מדפדפים בכתבות במאקו, אפילו זה יותר מעניין מהשיעור הזה... פתאום המורה רוכנת מעליכם. קדימה, מהר תכינו תירוץ!!
לא יכולים להפסיק לצחוק, במיוחד כשאתם יושבים ליד חברים... אתם רק מחכים להפסקה . פתאום מחליטים להפוך למתופפים ומתחילים לתופף עם העטים . פתאום, בא לכם לצבוע את המרקר הכתום כולו בטיפקס לבן ולהימרח בחומר הרעיל הזה .
נו כמובן, עוד משוואה ארורה. פתרתי!! אה רגע, למה לכולם יש תשובה אחרת? נו כמובן... כרגיל לא ראיתי את המינוס הזה. עד שהבנתי איזשהו נושא במקצוע הארור הזה!!!!! מתמטיקה זה הדבר שהשנאה שלי כלפיו היא לא מוסברת ולא אנושית. כרגיל מושיבים אתכם לבד. טוענים שזה לטובתכם בלבד... מה זה משנה. ממילא החברים שלכם פה, באלכסון.

לא מעניינים אותי הלימודים ... החברים הרבה יותר מעניינים.. וכשחוזרים מהפסקה פרועה, והנה מגיע שיעור שאתם אוהבים ואפילו מאוד. איך נכנסים לריכוז? איך מפסיקים לצחוק על המורה השמנה שנתקלתם בה, או הילד שחברים שלכם העיפו עליו את הכפכף שלכם? והשאלה הכי חשובה שלי ... למה שום דבר לא גורם להורים להאמין שמשהו לא בסדר? זו לא רק עצלנות. יש פה משהו מעבר, או ש... אולי לא? נמאס מההערות, ההפרעות, הנזיפות, האיומים האלה והשיחות של המורים.

תעזרו לי .אני אובדת עצות. אולי יש פה מישהו שמזדהה איתי? מה יש לי? :(