ביום ראשון הכלבה האהובה שלי קיבלה מכה בראש ממכונית ונפטרה.
אני לא הפסקתי לבכות עד שנרדמתי, לא הלכתי לבית הספר למחרת, שכן כן הלכתי אני עדיין לא הפסקתי לבכות. לא הלכתי עוד יום.
קשה לי לחשוב עליה. אני חשבתי שיהיה לנו עוד כ"כ הרבה זמן ביחד שבקושי שמתי לב אליה בזמן האחרון. אני כועסת על עצמי ואני רק רוצה להחזיר את הזמן לאחור.
קשה לי לאכול, קשה לי לדבר, קשה לי לחייך, אני רק חושבת שלפני שבוע הכל היה בסדר ולא יכול להיות שזה קורה.
אני לא יכולה להסתכל על התמונות שלה, כשאני מבקרת את הקבר שלה קשה לי להאמין שהיא שם מתחת לכל החול והאבנים. כשאני רואה את הרצועה שלה, המיטה שלה, הבובה שלה או כל חפץ אחר שהיה שייך לה אני מתחילה לבכות ולא מצליחה להפסיק.
אני מרגישה כאילו מה שהיה לי הכי חשוב בחיים נלקח ממני בלי הודעה מוקדמת ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני לא יודעת איך זה לחיות בלעדיה, היא הייתה איתי מגיל 6. יש לי כל מני פלאשבקים של היום שהבאנו אותה הבייתה או כל מני רגעים איתה שמעלים בי דמעות.
אני כל הזמן חושבת לעצמי שאם הייתי איתה במקום להיות על המחשב היא עוד הייתה איתי. אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליה
מה לעשות? כולם אומרים לי שזה עובר עם הזמן, אבל אני לא רוצה שהתקופה שלי איתה תהיה רחוקה.
ועוד משהו... ההורים שלי מביאים עוד כלב כדי שהכלבה השנייה לא תהיה לבד, אחרי הכל גם היא איבדה את החברה הכי טובה שלה והם היו יחד כל הזמן.
אני לא יודעת איך אני אוכל להתמודד עם כלב חדש. מה הכלבה שלי הייתה חושבת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025