האם יש גיל לאיבוד הבתולין?

שלום לכולם,

לא יודעת כל כך מאיפה להתחיל לשאול, אז פשוט אכתוב ומה שיצא יצא.
לא אלאה אתכם בכל קורות הקשר, אלא רק בדברים החשובים לי. סליחה על הכתיבה הארוכה, כך אני גם פורקת את אשר על ליבי.
אני בתולה. לא מפחדת להגיד את זה.
יותר מפחדת מהתגובות של הסביבה לעובדה הזאת.
אני בת 25. לפני חודשיים האקס שלי (31) נפרד ממני אחרי שהיינו בקשר כמעט 4 שנים עם הפסקות ארוכות באמצע. התחלתי לצאת אתו קצת לפני גיל 21.
בחודשים הראשונים בהם התחלנו לצאת הייתי בשנה השנייה של השירות הלאומי שלי.
בשנה הראשונה לשירות שלי, בחודש כל שהוא בזמן השירות, עברתי הטרדה מינית ע"י אחד העובדים במקום השירות.
אני והאקס התחלנו לצאת בשנה השנייה של השירות שלי.
האקס כמובן ידע מכל הסיפור, ותמך בי מאוד ועזר לי לעבור את התקופה הרעה הזאת. ההטרדה גרמה לי נורא לפחד מקרבה ומאוד חששתי מהקרבה אל האקס ולקח לי כמה חודשים טובים להיפתח אליו מבחינה מינית.
בחלק אחר של הקשר, בחודשים האחרונים שהיינו יחד, ניסינו באמת לפתור את זה, הוא היה בא איתי לגניקולוג והיה מנסה לעשות כל מה שצריך על מנת שזה יצליח.
אני יכולה להגיד שהכל היה מושלם בקשר, ממש הכל, חוץ מהעובדה שלא הצלחנו לקיים יחסי מין מלאים עם חדירה.
האקס היה מאוד סבלני וקשוב אליי בפרקי הזמן בהם היינו יחד, וניסה לעזור בכל דרך אפשרית.
יש לציין שלא גרנו יחד באף חלק מהתקופה, וזה קצת שיבש לנו את התוכניות.
רצינו לעבור לגור יחד, אבל כל פעם היה משהו שעיכב את העניין.
בשלב מסוים נמאס לו והוא נפרד ממני בצורה לא הכי יפה.
קשה לי המחשבה עם זה שהכל היה טוב חוץ מזה, ומרגישה שאיבדתי את האהבה של החיים שלי בגלל זה. מתחילה להרגיש את הפספוס ולא יודעת מה לעשות. כל מה שאני מנסה לעשות כדי לשכוח אותו לא עוזר ואני תמיד חוזרת לחשוב עליו.
היו לנו עוד הרבה תכניות לעתיד יחד ואני מרגישה כאילו הכל נקטע לי, תוקע אותי, ואני לא מצליחה להמשיך הלאה.
מצד אחד - ברור שהזמן עושה את שלו, אז אני מנסה להתעסק בהמון דברים כדי לשכוח אותו.
מצד שני - לא מצליחה לשכוח אותו. מרגישה שאיבדתי את האהבה הכי גדולה בחיים שלי.
הוא מצידו המשיך הלאה והתחיל לצאת עם מישהי אחרת ישר אחרי שנפרד ממני.
כיום אני מטפלת בבעיה שלי לבדי, עם מומחה לטיפול מיני.
מתקדמת לאט, אבל בטוח.

לאחר כל ההקדמה המבולבלת הזאת,
השאלה שלי היא כזאת:
אני מפחדת להכיר גברים ולנסות להיכנס לקשר בגלל העובדה שאני בתולה.
אני גם יודעת שהיום רוב הגברים לא מוכנים להתעסק עם בתולות ושזה כאב ראש אחד גדול.
האם הגזמתי שהייתי עם האקס כל כך הרבה זמן ולא סיפקתי אותו כראוי?
האם אני אמורה להרגיש אשמה במצבי? האם משהו דפוק בי?

תודה מראש,
סליחה על הכתיבה הארוכה
שתהיה שבת שלום לכולם.