שלום שמי יואל ותמיד חשבתי שאני בן אדם מצחיק. הבדיחות שלי שנונות ומפתיעות!
אני מאמין שכל רגע בחיים יכול להיות בדיחה ורק צריך לדעת איך לספר אותה.
אישתי ובנותיי העירו לתשומת ליבי היום שכנראה שאני היחיד שחושב ככה. כל השנים האלה אישתי שיקרה לי? היום היא אמרה שהיא כבר התרגלה לבדיחות שלי, וזה כבר צחוק מתוך נימוס!
לכן כשהגעתי בבוקר לעבודה שאלתי עמית אם הוא חושב שאני בן אדם מצחיק. הוא התחמק בהתחלה אבל לבסוף אמר שלפעמים יש לי "יציאות" אבל לרוב אני לא כל כך מצחיק. אני לא "בן אדם מצחיק".
כשאני מסתכל אחורה וחושב על כל הפעמים שחשבתי שאני מצחיק אנשים, אני לא יכול שלא לתהות לעצמי אם כל פעם הם צחקו מתוך נימוס או שאולי בכלל צחקו עליי.
אני מרגיש נבוך ומושפל. למה שאנשים יצחקו סתם אם זה לא מצחיק אותם?
אני מרגיש שהדברים מורידים לי את הביטחון, ומבן אדם שמח וטוב אני הופך לאיש ממורמר..
האם להתעלם מההרגשה ולשים לב לאיכות הבדיחות? או לוותר ולהשלים עם כך שאני פשוט לא מצליח להצחיק אף אחד באמת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025