אני בת 16 ותמיד ידעתי שאני טיפוס קצת שונה מהרוב. אספר לכם קצת על עצמי כדי שתבינו על מה אני מדברת....אז ככה:
אני טיפוס מאוד אגואיסט,תמיד ישר אני חושבת על עצמי ועל מה שאני צריכה,מעולם לא חשבתי קודם כל על אחרים.
לא מעניין אותי שום דבר שקורה בסביבה שלי ואני כל היום תקועה בעולם משלי,כלומר אם נגיד יהיה ריב בכיתה..אני היחידה שלא תשים לב אליו בכלל. רק אתמול גיליתי שילדה מהכיתה שלי גרה מטר לידי ולמרות שאני והיא יורדות כל יום באותה תחנה כבר שנתיים לי לא היה מושג שהיא גרה לידי עד שהיא אמרה לי.פשוט לא העמקתי מחשבה בקשר לזה וזה לא עניין אותי אז לא ידעתי.
אני אדישה בטירוף לכל מה שלא קשור אליי. כלומר אם קורה משהו רציני למישהו או סתם קורה משהו דרמתי זה לא מזיז לי.אבל אם לי קורה משהו קטן כמו ציון רע אני מתחילה להתבכיין כמו לא יודעת מה..
אני טיפוס די אנטיפת,שונאת שבאים לשבת לידי או חופרים לי על שטויות.
אני אף פעם לא מתרגשת מטקסים עצובים או סרטים שרוב האנשים מתפרקים מהם.
תמיד אומרים לי שאני מתייחסת לבנים כמו אל גרביים,למרות שלא ממש חשבתי על זה אבל כשחושבים על זה לעומק יש בזה משהו..) מעולם לא התאהבתי במישהו.אני אפעם לא יוזמת פגישות עם בחורים/חברות,תמיד מתקשרים אליי וקובעים.זה לא מאגו זה פשוט לא קיים בראש שלי...אבל אני דווקא מאוד אוהבת זוגיות וכשיש לי מישהו אני כן נותנת לו חום ואהבה ומגע למרות שאני נשמעת טיפוס די קר. חשוב לי לציין שכל הדברים שאמרתי כאן זה נטו דברים שאנשים שמכירים אותי אמרו אותם ואלו דברים שאני יודעת אותם על עצמי מגיל צעיר. זה לא שאני באשליות או משהו...בקיצור,איך לשנות את זה? נמאס לי להיות בן אדם כזה זבל...אמא שלי אומרת שאלו תכונות שמאפיינות בד״כ גברים וזה נכון אבל זה די מוזר כי אני מאוד נשית בלבוש ובהתנהגות...אז זה אומר שבראש אני חושבת כמו גבר?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות