שונאת ומתגעגעת, רוצה ולא רוצה לסלוח

שני חברים שהיו ממש קרובים אלי, טעו טעות איומה, פגעו בי, שיקרו בשמי, ליכלכו עלי..
סיפור די ארוך אך בקיצור, אני והראשון רבנו על דבר טיפשי, ואז על הדבר הדיבילי הזה הפסקנו להיות חברים. חשבתי ששבוע ונחזור חברים, אך לא פניתי אליו וביקשתי שנחזור. למה?
כי הוא זה שטעה והוא הודה בזה(מול חברה משותפת), ואין *לי* על מה להצטער.
השני, אמר שאני ביץ' בלי כל סיבה. הצטער אבל בחרתי שלא לסלוח... ואז התחילה המלחמה בינינו. ביני לבינם.
הם ליכלכו והמציאו סיפורים, אני עירבתי הורים
וחצי שכבה יודעת על כל מה שקרה (כולם מכירים אותי והיו שמועות שאני החברה <בת זוג> של כל אחד משניהם. אז כול השכבה מעורבת. )
וכל החצי שכבה הזאת יודעים מה בדיוק הם עשו ומה בדיוק הם אמרו.. והם אומרים לי לא לסלוח.
אמי אומרת שלא לסלוח
אני בעצמי אומרת לא לסלוח
אבל כואב לי שאיבדתי שני חברים כאלה קרובים .
הם הודו שטעו (לא מולי כמובן) ,אבל הם יודעים שעל טעויות כאלו אין סיכוי שאסלח
כלכך באלי להבליג ולסלוח, אבל הם לא טרחו להתנצל (אולי כי הם יודעים שאין טעם, אולי אגו, אולי כי המריבה ביננו גדלה לממדים עצומים. )
כלכך באלי להתנהג כאילו כלום לא קרה
לשכוח מזה
כי מה שהם עשו כואב לי
העניין שהם היו כאלה קרובים כואב לי
רק ההסתכלות עליהם כואבת לי
ובא לי שכל העניין הזה ייגמר
אבל שוב, המוח (והאגו) אומר שמה שעשו לא נסלח, להגיד שאני שרמוטה ולשקר בנוגע לדברים שעשיתי וסילוף ואי כיבוד זה דבר שלא נסלח.
לא נסלח מבחינתי, ולא מבחינת אף אחד שדיבר איתי בנושא "שלא תעיזי לסלוח להם" .
לסלוח להם יהיה קשה.מאוד.מאוד.
1- חצי שכבה תחשוב שאני חלשת אופי
2- אמי תמנע ממני ,אמו של השני גם מעורבת אך היא לא שמעה את הצד שלי. אז סביר להניח שהיא תמנע ממנו.
3- אנשים, כולל הם. יחשבו שאפשר להם לעשות איתי הכל ("בסוף היא תסלח ")
4- הם לא פנו אלי וביקשו סליחה. כן נתתי הזדמנות והם אמרו "לא טעינו " (מולי זה ככה, מאחורי גבי הם מודים שטעו )
5- לי, נפשית, יהיה קשה מאוד לסלוח להם 100% למרות שבא לי לגמור עם זה כבר
6- אני מודעת ש'לחזור כמו קודם' זה אשליה. אני אזהר מהם, הם יזהרו ממני, ומריבה גדולה כמו זאת לא תישכח לעולם.
אבל בא לי לחזור כמו קודם. בא לי שזה יסתיים. נמאס לי וכואב לי ואני פשוט מתגעגעת לחברות ביננו.
אני בוכה שאבדתי את החברות איתם למרות שאני שונאת אותם... אני מנחמת את עצמי במחשבה שאולי מצפונם מייסר אותם גם
ונמאס לי מכל זה. נמאס לי נמאס לי נמאס לי
באלי להתעורר כאילו כלום לא קרה. כאילו לא הכרנו
אבל זה בלתי אפשרי..
עצות?