שלום, אני ליז ואני עליתי השנה לכיתה י'.
לפני כמה שנים, עוד ביסודי, הייתי מופיעה הרבה. פחות בתיאטרון, אמנם, אבל גם בזה מדי עם [זה היה בעיקר תיאטרון בובות ושירה, בחוג אחד]
הכל היה מדהים, אהבתי את הבמה, את מחיאות הכפיים, את כל מה שבא עם המופע. מכיתה א' כבר הייתי על הבמה, זה היה המקום טוב שלי, במופע אחד הייתי מופיעה כמעט בכל דבר, לא משנה כמה הייתי צריכה לרוץ ולהחליף תלבושות ומקומות פשוט אהבתי את זה.
אבל אז, בערך בכיתה ה', הייתה לנו איזו הופעה. לרוב אני שרתי דואטים, והפעם היה לי סולו אבל עם קולות קרע.
קולות הרקע פשוט בלבלו אותי כל כך שפתאום שכחתי הכל. אני קפאתי, הרגשתי שאני מעדיפה להיעלם שם ובאותו הרגע. ולא, בקהל לא צחקו עלי, הקהל היה מבוגר ואני די בטוחה שזו הסיבה.
בכל אופן, מאז נשארה לי טראומה. אני כל כך פוחדת לעשות דברים לעיני אנשים, והכי מפחיד זה להופיע מול אנשים.
ואני, ברוב טיפשותי, הלכתי למגמת תיאטרון! זה פשוט שאני כל כך אוהבת את התיאטרון, את כל העולם הזה, הוא מדהים אותי ומרתק אותי כל כך, ופשוט רציתי ללמוד עליו.
לא היו לנו אודישנים, אז נא לא לשאול איך התקבלתי. מקבלים את כולם.
ועכשיו, כמו בכל מקצוע, יהיה לנו מבחן. [בסוף אוקטובר.]
שאלו את המורה היום בערך ממה יהיה בנוי המבחן [שאלו, לא אני, אני לא יכולה לדבר בקול בכיתה.] והיא אמרה אימפרובזציה! היא לא אמרה אם זה רק מולה או מול כל הכיתה, אבל בשני המקרים אני פשוט אבודה! אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני רוצה ללמוד תיאטרון בצורה רצינית ואולי אפילו לסיים מאחורי הקלעים בהצגות הגדולות [מעצבת תלבושות, מעצבת רקע, כותבת...] אבל לא על הבמה עצמה! לא משנה כמה אני אוהבת לשחק, אני לא מסוגלת לעשות את זה מול אנשים. אני לא רוצה לעבור, ובטח לא להיכשל! מה לעזאזל אני אמורה לעשות?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות