לפעמים החרמנות מוציאה ממני אדם מגעיל, מרגיש נורא

שלום לכולם,

הבעיה שלי מתקשרת לאמרה הידועה לגבי המחשבה של גברים כשה*** עומד.
קודם, קצת רקע: אני נמצא בזוגיות מדהימה כשלושה חודשים. אנחנו מכירים כבר שנתיים, היא החברה הראשונה שלי, היא מדהימה, אני אוהב אותה מאוד ומרגיש שזה הדדי. ממש נפלא לנו ביחד ואנחנו מאוד מתוקים ונוגעים ודביקים ואוהבים. הסקס שלנו מדהים, הוא מאוד חשוב לשנינו ויש לנו שיח מאוד פתוח סביבו. לשנינו יש חשק מאוד מאוד בריא והצלחנו למצוא פרטנר שגם עומד בקצב וגם נהנה מזה. בקיצור, מדהים לנו.

הנקודה הבעייתית נמצאת אצלי בראש כבר תקופה, אבל אתמול בלילה הגיע הקש ששבר את גב הגמל.
העניין הוא כזה - מדי פעם קורה לי שהראש מלא במחשבות, ואני מרגיש שאני פשוט חייב לגמור. אני מרגיש שאני כלכך מקובע על זה, שלא משנה מה, אני לא ארגע והמחשבות לא יפסיקו עד שאאונן או אגמור איתה. וכשאני נכנס למוד הזה אני לפעמים נהיה מגעיל כלפיה.

קצת דוגמאות:
1. תוך כדי האקט, כשהיא לא הייתה מאוד בעניין ורק רצתה לרצות אותי ולעזור לי להרגיש טוב יותר, פלטתי: "אני לא יכול שאת ככה, אני מרגיש שאני שוכב עם גופה".
2. התמזל מזלנו וקפצה הזדמנות להיפגש באמצע השבוע לאיזה שעה-שעתיים בקניון. לאורך כל היום היו לי מחשבות כאלה שמכניסות אותי למצב ההוא, ובסוף כשנפגשנו הייתי כל כך בוער ודלוק שבזבזנו את רוב הזמן שלנו על למצוא מקום בו היא תוכל לעזור לי לגמור. עד שמצאנו, לא היה אפשר לדבר איתי כמעט, חשבתי רק על זה, וגרמתי לה להרגיש ממש רע עם עצמה אם היא לא תהיה בקטע של לעזור לי.
3. ואתמול בלילה - היא יצאה עם חברות שגרות רחוק. מראש דיברנו על זה שהיא חוששת לחזור הביתה לבד, בלילה, בתחבורה ציבורית..אבל הרגעתי אותה ואמרתי לה שאדבר איתה בטלפון כשתהיה בנסיעה חזרה וגם מרגע שתרד מהאוטובוס ועד שתגיע הביתה. החלק הראשון של ההבטחה עבד די טוב..באיזשהו שלב הפסקנו את השיחה, כי הנסיעה הייתה ארוכה והיא הציעה שאנסה לנמנם קצת. אז ניסיתי, ולא הצלחתי, וחשבתי על זה שאולי אעביר את הזמן באוננות. אז התחלתי..ובעיצומו של העניין היא כתבה לי שהיא עוד מעט יורדת מהאוטובוס. הפרטים עצמם פחות חשובים, אבל בסופו של דבר העניין הסתכם בכך שחצי מהדרך היא הלכה לבד, בלי אף אחד בטלפון.

אני מרגיש ממש נורא עם עצמי אחרי כל אחת מהפעמים האלה. וזה הכי גרוע עכשיו, אחרי מה שהיה אתמול. באמת באמת דאגתי לה, באמת רציתי להרגיע אותה בזמן ההליכה הזו, אבל למרות זאת היצר גרם לי להיות פשוט מגעיל ודוחה. אני רק כותב את כל זה ועולה בי תחושת קבס נוראית והרגשה שמישהו תופס לי את הקרביים ומסובב אותם.
דיברנו אתמול בלילה על מה שקרה, אנחנו מדברים על דברים. היא אמרה שפגעתי בה מאוד ובעיקר אכזבתי אותה. שקיבלה הרגשה שהיא לא יכולה תמיד לסמוך עליי. אמרה שזאת הייתה הפעם הראשונה שהיא באמת הייתה צריכה אותי, ולא הייתי שם.
אני מבין אותה לגמרי וממש כועס על עצמי, הרבה בגלל שהייתה לי תחושה לפני שהתחלתי לאונן שזה עלול להסתיים לא טוב. ממש ראיתי תסריט כזה קורה, ובכל זאת לא עצרתי. הייתי מודע לזה שסיכוי גבוה שזה ייגמר רע איכשהו, ובכל זאת עשיתי את זה.

אני יודע שהעניין מוכר בצורה כזו או אחרת לרבים..אבל אצלי זה ברמה שאחרי דברים כאלה קשה לי להסתכל על עצמי במראה כשאני שוטף פנים בבוקר. כרגע אני בעיקר מאוכזב מעצמי, כועס על עצמי, מתבייש בעצמי וקצת מרגיש שלא מגיע לה אחד כמוני.

השיר שצירפתי הוא שיר שהרגיש לי מאוד טוב עם עצמי לשמוע אותו בחודשים האחרונים. עכשיו אני שואל את עצמי באיזו זכות בכלל שמעתי אותו וחשבתי עליה תוך כדי. באיזו זכות עשיתי את זה אם כשהיא באמת צריכה אותי אני לא שם בשבילה, כי אני בדיוק באמצע וממש קרוב ו"עוד שנייה אני אגמור ואז".

אני מרגיש שנכשלתי במבחן הכי חשוב שיש - להיות שם בשביל אדם שאתה אוהב. בשביל האדם שאתה הכי אוהב. זו הרגשה נוראית, במיוחד כשהכישלון הזה בא ממקום שאני לא מרגיש שאני שולט בו - החשק המיני שלי. זה מפחיד, מאכזב ועצוב מאוד.

אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, או עם זה. אני מקווה שהכוויה הזו שחטפתי עכשיו, יחד עם האקט המשמעותי של לכתוב על זה ולהכיר בבעיה בצורה "רשמית" ומשמעותית כזו, ירחיקו אותי מהדבר הזה. אבל אני לא יודע אם זה מספיק..