לא יוצא מהבית

אני מצטער שזה יצא כל כך ארוך פשוט זה 19 שנה של התבטאות.
אני כל החיים מתמוודד עם הבעיה הזאת מאז שהייתי קטן ,תמיד נהניתי לשחק במחשב ולראות סרטים אבל עם הזמן זה כבר לא מהנה וספק אותי ובגלל הבעיה נהייתה יותר בולטת כי המקום של המחשב כבריחה כבר לא קיים יותר, אבל אני לא מצליח להניע את עצמי לצאת מהבית, אז ככה אני בן 19 שוקל 145 קילו ודי מבודד חברתית, ולא בגלל שיש לי אופי שמרחיק אנשים אלא בגלל שאני בנאדם סגור ,האופי שלי מבחינה חברתית מעולה אנשים מתים עליי אבל החוסר בטחון שנובע מהמשקל מונע ממני ליצור איזהשהי אינרקציה עם בנות וחברים כלל, הקשר לא עובר את הרף של "השלום שלום".
אני לא הולך לים בגלל המשקל אני מתבייש בגוף שלי וגם לא עושה כלום בימי שישי בערב בזמן שכולם יוצאים למועדנים וכל מיני אני יושב בבית ומתייסר .
עד לא מזמן גם לא עבדתי אז הייתי 24/7 טוחן אוכל ומתייסר מהמצב שנכנסתי אליו אז אמרתי לעצמי שאני יתחיל לעבוד אולי זה ישתנה וזה השתנה אבל לא מספיק בימים שאני לא עובד אני לא עושה עם עצמי כלום ולא מצליח לשנות את ההרגלים הרעים שלי.
השתחררתי מהצבא בגלל המשקל אבל האמת היא שאני דחפתי את המשקל למשוואה כדי להתחרר אני לא בטוח אם זה היה לטובה או לא.
לא הייתה לי חברה בחיים ותמיד שיקרתי שהיה לי כדי להיות יותר מוערך בפני אנשים .
אני לא מבין למה אני לא מצליח לעמוד בדרישה אחת מעצמי יותר משבוע אם זה לא לאכול שטויות או לעשות כושר, בזמן שאני רושם את הפוסט הזה אני מבין כמה המצב שלי גרוע ויש לי תירוצים בשביל המצב שלי כדי שאנשים יבינו אותי אבל אני לא מאמין בהם.
בגלל שאני יודע בתוך תוכי שיש לי את הכוח להשתנות ואולי החוסר התבטאות היומיות שחסרה לי או ההתפרקות הנפשית מעבות אותי להשתנות לטובה.
אני מודע לגבי המצב שלי וזה כבר יתרון אבל זה לא מספיק ואין לי את האמצעים לפנות לעזרה מקצועית מבחינה כלכלית.
יש לי פחדים לעשות דברים כמו להכיר מישהי בגלל שאני בתול שפתיים או להתחיל ללמוד רישיון מחוסר בטחון או סתם ללכת לאיזה מועדון או פאב בגלל ההרגשה המגעילה הזו שאני מכוער והחולצה מבליטה את השומן ולהרגיש את האי נוחות הבלתי נסבלת הזאת.
אני אפילו לא יודע למה אני רושם את זה פה כי אני יודע מה אני צריך לעשות ומה נכון לעשות אבל כנראה שאני צריך את התמיכה והסימפטיה של האנשים וגם את הדעות שלהם.