טראומה ממושכת, אפילפסיה, אחרי טראומה וילדות כואבת

שלום אני בת 18..קצת פרטים עלי :
( הולך להיות טיפלה ארוך ) אתם יכולים לדלג על הפרטים שלי ולעבור ישר לשאלה (שבסוף )


כשאמא שלי יילדה אותי הלידה הייתה קשה , חבל הטבור הסתובב סביב הראש שלי ככה שלא יכלתי כמעט לנשום , והיה לי חוסר חמצן במוח , לא בכיתי קוראים למצב הזה אספיקציה .. כמובן שאחרי שנולדתי חתכו את הטבור , והכל הסתדר לאט , נולדתי ילדה בריאה מאוד ושובבה
.
ההורים שלי רופאים , וסבא שלי ודוד פסיכיאטרים .
הייתי בת שלוש כשעליתי לארץ וכולם צחקו עלי מכיתה א׳ על המבטא שלי , והיו בנות שהרביצו לי , וקיללו אותי אחרי כל יום , ומאוד טוב זוכרת את הילדה שהייתה מחכה להכות אותי בישבן ואמרו לי כמה שאני מסריחה , למרות שאני ממש לא , הייתי ילדה יפה , נקייה , כל יום אמא שלי הקפידה על גיהוץ בגדים , ו(היא הייתה מסריחה - באמת)

יום אחד מצאתי כלב בפח , ההורים הסכימו לקחת אותו , הוא היה חבר יחיד באמת , רק שלאמא שלי היתה חבר ולה בת , ויום אחד באתי אלייה לישון , אני לא אפרט אבל קרה מה שקרה , (לא היה שירותים והייתי צריכה לשירותים) היא אמרה שבי על הכיור ואמרתי לא ! התקלחנו עם בגד ים , היא ישבה ואמרתי לא!! ואז עמדתי , היינו רטובות מהמים (כביכול עשינו בריכה) ואז בום , נשבר , מצאתי את עצמי על הרצפה , וראיתי חתיכות בשר על הריצפה שלי , למרות שאני לא ישבת קיבלתי 50 תפרים ביד בישבן ובגב , והיא 23 תפרים. הגענו מהר מאוד לביה״ח...

לאחר שנה איבדתי את הכלב), שראיתי את הכלב הוא דימם ללא רוח חיים . צרחתי ומכאן התחילה טראומה , בכיתי לילות , ימים במשך 3 שנים , עשיתי את עצמי כאילו הוא איתי דיברתי איתו י לא הייתי מסוגלת להתמודד שהוא נעלם , מכאן קיבלתי ,OCD , בדיוק קיבלתי מחזור , ולא רציתי להתבגר , היה לי קשה , לא הלכתי לפסיכיאטר שאמא ביקשה ללכת , לא הייתי שמחה ולא מאושרת , ראיתי את הסדרה ״האי״ 7 פעמים כל עונה (ocd) והיו עוד בעיות , לא אפרט כאן .

אחרי 3 שנים פגשתי את אהובי , שתמך כלכך , ורציתי לעשות מלא ניתוחים למרות שאני די יפה וממש לא צריכה את זה ואני עם בטחון רושמת עכשיו , הוא הוציא לי הכל מהראש , ושינה אותי לחלוטין , הכניס בי שמחה , אושר , ביטחון , אנחנו הרבה שנים ביחד כבר , בזכותו אין לי OCD יותר , אנחנו בודיבילדים ומתאמנים , אני הלכתי בעקבותיו ..:-)
פגשתי חברים טובים מתאמנים מתאמנות,
חברי נהפך להיות סטודנט באירופה , היה לי שוב קשה עם דיכאון , אבל אחרי שנה עבר , עכשיו אני אצלו בחו״ל :-), אבל יש בעיה..

אני לא יודעת אם זה סימפטום של כל הלחץ שעברתי בחיים , והקשיים , זה מאוד מפחיד ..
אתאר כמה שאפשר במדוייק : במשך ה5 חודש בערך , כל חודש או 3 שבועות מגיע יום התקפים , אני אתן דוגמא למה שאני מרגישה ,
יום אחד קמתי הייתי במיטה הסתכלתי על החדר שלי , ואז התחילו לי בחילות , ותחושת חנק , ואני עושה את עצמי כאילו מקיאה ולא יוצא כלום , מה שאני מרגישה זה שאני לא מכירה את החדר שלי כלכך , אני רואה אותו כמשהו שאני נגעלת ממנו , כאילו בא לי להקיא , אני רואה הכל בעיוות , בעיקר תחושת בחילה חזקה כאילו לחץ דם ירד נמוך מאוד כאילו עוד שניה אאבד הכרה אבל ממש לא מאבדת ,

ואז זה קרה כשהייתי עם חבר , באותו יום , ואז בבית , ונגיד זהכ ב-5 חודשים זה קרה 9 פעם ..
והיום שוב , אין לי אפשרות ללכת לנוירולוג כי אני לא בארץ ואחזור עוד 3 חודש , קשה לי מפחיד לי , החום שלי מתחיל להעלאות כשזה קורה .. וסהכ זה בערך 40 דק התקף ..

אני שואלת אותכם , אולי יש אנשים שאתם מכירים שיכולים להגיד מה קורה לי , ניסיתי לפרט הכל !
אסכם את תקופתי בשנים האחרונות ועכשיו : מאושרת ומצליחה בחיים , אבל ההתקפים מאוד מפחידים ) אבא שלי הזכיר על אפילפסיה אאורה אבל אז אמר שלא יודע , וסבא אמר לא ! זה לא זה אבל שמעתי גם אומר משהו על אפילפסיה .. ושזה קשור ללחץ וללידה ... אבל לא יודעת מה לעשות , והיה לי טוב לפרוק את זה , תודה , אשמח לעצות לחיים והתמודדות עצמית .