קלואוז'ר עם האקס המיתולוגי - בעד או נגד?

יש לי בעיה קצת מוזרה.
בכיתה ט' הכרתי מישהו שגדול ממני בשנתיים דרך מקום כלשהו (אני לא ספציפית כדי שלא יזהו את הסיפור שלי כאן), והפכנו לזוג כשהייתי בת 15. היינו ביחד שנתיים.
זאת הייתה מערכת היחסים המושלמת. היינו באמת הזוג האידיאלי. המשפחה שלי אהבה אותו לחלוטין, שלו אהבה אותי, החברים שלנו אמרו שאנחנו בדרך לחתונה. ככה באמת נראינו. אני לא אפרט יותר מידי, אבל 27 שיחות שלא נענו בחצי שעה - כל חצי שעה, צעקות ואובססיביות היו פחות או יותר הסיבה לפרידה.
היא הגיעה ממני, אני התרחקתי ממנו ונאטמתי אליו ולאנשים בכלל. זה גרם לי לטראומה.
בכל מקרה, מאז שהייתי איתו, לא הצלחתי ליצור שום מערכת יחסים אחרת.
היו לי בני זוג, אבל אף אחד מהם לא עבר את מחסום הכמה חודשים. ישר הרגשתי מועקה ונפרדנו.
אני והאקס הזה היינו בקשר ידידותי כמה פעמים, ואחרי יום הולדת 18 שלי, הוא הגיע אליי הביתה, ישבנו והתעדכנו קצת... היה סוג של מתח לכמה רגעים, הוא חיבק אותי וניסה לרגע לנשק אותי אבל בסוף לא קרה כלום. הקשר הזה היה סוג של ON-OFF בקטע ידידותי. מאז אפריל בערך אנחנו לא מדברים, לא כי קרה משהו, פשוט נותק הקשר. הרגשתי שהוא קצת כועס עליי על משהו, אבל לא הצקתי.
היום אני בצבא, אחרי שיקום נפשי (עצמאי), במקום שהרבה יותר נוח לי איתו, ושלחתי לו הודעה, סתם, לראות מה קורה איתו. כמו שאמרתי, הרגשתי סוג של כעס מצידו, לא יודעת למה. מסתבר שהוא באמת כועס על משהו, אבל לא מוכן להודות על מה.
גיליתי לפני שבוע, שביום שהוא הגיע אליי אחרי יום ההולדת שלי, הייתה לו חברה וחלק מהאנשים אומרים שיש לו חברה עד היום כבר חצי שנה, חלק אומרים שהם נפרדו, בכל מקרה, לא חשוב.
הייתי רוצה לדבר איתו, לשבת איתו ולדבר איתו, לסוג של קלואוז'ר. כי הוא חלק ממי שאני היום, הסיבה שאני מי שאני עכשיו, כוללת את מה שעברתי כשהיינו זוג.
חברה טובה שלי אמרה לי לוותר על זה, שהוא לא במקום כמוני, שטוב לו, אז אני צריכה לעזוב אותו לנפשו ולתת לו למצוא את עצמו בלי להיכנס שוב לחיים שלו.
אבל אני בקושי מצליחה לעצור את עצמי.
אתמול מישהי מהשכבה שלי אמרה לי שהיא ראתה אותו בקניון עם החברה שאמרה לי את זה, מה שאומר שהוא בעיר שלנו (שנינו בצבא, שנינו קרביים, ככה שהיציאות שלנו בדרך כלל לא מתואמות).
חשבתי לנצל את ההזדמנות.
מה אתם אומרים?