אני כותב את זה ומנסה לעצור את הדמעות..
אני בטוח שיהיו כאלה שיגדיו אלה שטויות של גיל ההתבגרות זה יעבור קורה לכולם וכאלה אבל זה לא כזה פשוט.
טוב אז אני אספר בקצרה, היא הייתה ידידה טובה שלי, הכי טובה הידידה הזאת שאתה יכול לספר לה כל דבר והיא מספרת לך כל דבר עוזרת לך בכל דבר ואתה עוזר לה בכל דבר וזאתי שתמיד תהיה שם בשבילך שאתה צריך ועובר עליך משהו קשה וגם הפוך.
אף פעם לא היה לי מישהו כזה עד שהכרתי אותה לא הייתי מספר כלום לאף אחד הכל בבטן ממש לא הייתי מספר שום דבר לא אחד. גם לא ממש היו לי יותר מידי חברים ולא ממש דיברתי עם בנות חוץ מילדה אחת.. שהתחלנו לדבר כל כך התחברנו וזה היה מדהים יש הרגשתי שזאת מישהי שתהיה שם בשבילי והיא לא הייתה סתם מישהי באמת היה לה לב טוב היא מדהימה.
אבל אני לא יודע למה מאמצע החופש הקשר קצת הדרדר דיברנו טיפה פחות אבל עדיין דיברנו כל יום פשוט לא כמו פעם.
עבר הזמן הגיע הבית ספר.. עלינו לתיכון. היא לא מדברת איתי בבית ספר אולי מילה.. ואני איתה בכיתה.. לא מתחילה שיחות בוואטסאפ.. היא לא מספרת דברים שקרו לה דברים שעוברים עליה או סתם מדברת כמו פעם ושאני מתחיל מדברים טיפה וגם זה נראה בכוח וזהו נגמר.. מדברים בפעם באיזה 3 ימים בקושי דקה.
אני לא יודע מה לעשות.. אני לא יכול בלעדיה כל כך קשה לי ובעיקר שאני לא יודע את הסיבה ואני פשוט מפחד כבר כל כך ואני אפילו מפחד לנסות לדבר איתה בבית ספר כי שאני נסיתי זה לא הלך כל כך..
ועברתי הרבה דברים קשים היו לי בחטיבה שנתיים כל כך קשות לפני שהכרתי אותה של ירידות והרבה דברים.. אבל אף פעם לא הרגשתי כזה כאב בלב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות