לילה טוב לקוראים, סתם פריקה על החיים העצובים והאומללים שלי, באמת שאני לא יודע למה אני עוד כאן ואני גם לא יודע מאיפה להתחיל אבל אנסה:
אמא ואבא שלי הכירו דרך שידוך לפני 23 שנים בערך, התחתנו חודשיים לאחר שהכירו ושנה לאחר מכן הגיע היום המקולל שבו נולדתי.
שנתיים אחרי נולד לי אח ושנתיים לאחר מכן נולדה אחות ובסוף נולדה הקטנה שהייתי בן 9 בערך.
עד שעליתי לכיתה א׳ הכל היה בסדר עד שפיטרו את אבי מהעבודה ומאז הוא היה בבית וצבר תסכולים על כולנו..
עוד מגיל 6 אני זוכר שאבי היה מחטיף לי לאחיי ולאמי מכות רצח, הוא היה אדם מתוסכל נורא וכולנו פחדנו ממנו, הייתי מגיע לבית הספר עם סימנים כחולים והיה ידוע לכולם שאני חוטף מכות מאבא שלי אבל תמיד הכחשתי את העובדה כי פשוט התביישתי.
אמא שלי עובדת מדינה אז מבחינה כלכלית היא החזיקה את הבית ואבא שלי היה איתנו
וטיפל בנו, תמיד היה מכין לנו אוכל ולא היה חסר לנו כלום, אבל עדיין עד גיל 13 הייתי מקבל מכות כמעט כל יום.
כשהגיע הבר מצווה שלי אבא שלי נורא התרגש, הוא היה מגיע איתי יחד לבית הכנסת ושנינו התחלנו להתקרב אל הדת והתחברנו..
זה היה דבר כל כך גדול בשבילי שאבא שהייתי מתעב אותו ולא סבלתי אותו פתאום הצלחתי להתחבר איתו והרגשתי על גג העולם, מה שכן רק אלי הוא היה מתייחס יפה ועדיין היה מרים ידיים פה ושם על אחים שלי.
עזבתי את הלימודים בכיתה ט׳ והתחלתי לעבוד בשביל לפרנס את הבית ולעזור לאמא ואבא עם החשבונות במקום ללכת לצבא כי המצב הכלכלי בבית לא היה משהו..
הכאפה של החיים שלי הגיע (ואני בטוח שהיא קטנה לעומת מה שמצפה לי):
בשנת 2011 בחורף הייתי בעבודה פתאום טלפון אמא על הקו לא מצליחה להגיד לי מילה,
שאלתי אותה אמא מה קרה?
ואת הרגע הזה אני לא ישכח בחיים: אבא נפטר.
כל החיים עברו לי מול העניים לא ידעתי איך לעכל.
לא עשיתי עם עצמי כלום מאז לא לימודים לא צבא לא שירות לאומי כלום מאז עד עכשיו אני בבית עובד בעבודות מזדמנות פה ושם אבל אני מרגיש שמיציתי את החיים.
בקיצור עם קראתם עד כאן והבנתם את הכאב שלי אשמח לקבל מילה טובה וקצת תמיכה מכם שיהיה לילה טובב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות