הבעיה שלי היא כזו:
אני נערה ב י"א ,ביישנית,מופנמת,סגורה..יש לי רק 2 חברות (אנחנו שלישיה) אבל מרגישה איתם תקועה ולא רצויה (יש בניהם קשר חזק מאוד),אין לי בטחון עצמי,אני מכוערת,אין לי כסף (אפילו לא 10 אגורות),מעולם לא מצאתי עבודה,אין לי חבר ומעולם לא היה,המצב בבית לא טוב (אבא מתלונן על כל הוצאה כספית,אומר שהמצב הכספי לא טוב,מריבות בין הורים,בין אחים..מה לא).בקיצור-הכל חרא!!
כבר כמה שנים שאני מרגישה שאני חייה בשביל לשרוד,רק תנו לי לעבור את היום-וזהו.
אני בוכה הרבה בלילות,בקושי אוכלת (רזה מאוד) וחושבת לפעמים גם על התאבדות.
כל לילה אני מתפללת שלא לחיות כי לא טוב לי,מתפללת שלא לקום מחר בבוקר כי אין לי כח לשרוד עוד יום..כשאני הולכת ברחוב או כשאני חוצה את הכביש אני חושבת :"הלוואי שאיזה רכב יתקל בי בטעות" ובתקופת המלחמה ,כל פעם שנפל טיל קיוויתי שיפול עליי או בבית שלי ..אפילו פעם אחת שחזרתי לבד הביתה קיויתי למצוא מחבל בבית שיהרוג אותי..אני כל הזמן חושבת על זה ורוצה את זה.
גם כשקורה לי משהו טוב (פעם ב..) תמיד יש משהו שחייב להרוס.
פשוט נמאס לי.
מה לעשות?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025