שלום, זו פעם ראשונה שאני כותבת כאן כי אין לי למי לפנות..
אני ובעלי ביחד 4 שנים מתוכן נשואים שנתיים. שנינו בני 27.
אני בתחילת תשיעי, הריון ראשון שחיכיתי לו המון זמןןןן. בעלי תמיד היה חשוב לו מראה חיצוני, מסוג הגברים שאוהבים את הנשים הרזות האלה עם החזה העומד, ישבן מעוצב, בטן שטוחה, כוסית קוראים לזה... אני כל חיי נאבקתי במשקל תמיד אלה היו 10 קילו יותר שהייתי מורידה הכל ומעלה איזה 5 ונתקעת איתם. מה שכן תמיד הייתי מטופחת ומשקיעה בעצמי. בחתונה שלנו ירדתי המון במשקל ונחשבתי לרזה מאוד!!! אבל עד היום בעלי אומר שלדעתו מעולם לא היה לי גוף מספיק רזה. הוא מאוד פדנט, שואף לשלמות בכל דבר. בהריון עליתי 20 קילו ובעלי מתחילת ההריון שראה שאני עולה במשקל רק מעליב ופוגע. הבלגתי כי הבנתי שהוא מפחד שאשמין אז רצה להכניס לי 'מודעות' למרות שאנינהייתי מודעת לזה ולא הייתי צריכה את ההשפלות שלו, הוא זורק משפטים כמו: "כל החברים שלי נשואים לכוסיות ואני איתך..." "את שמנה ומגעילה" "פרה" "אני רואה מלא נשים בהריון רזות עם בטן ולא כמוך עם שומנים בכל מקום" אנחנו הולכים ברחוב או יוצאים הוא טורח להצביע על בנות (לבושות חצי עירומות) ולומר "רואה, ככה אני אוהב". הבטחתי לעצמי שאחרי ההריון אעשה דיאטה רצינית להוריד הכל ולשמור כדי להתאים עצמי לסטנדרטים שלו וגם לביטחון העצמי שלי אבל מה ששבר את גב הגמל זה שבאמצע הסקס הוא זרק לי משפט "תראי איך את נראית" כאילו לא נמשך אליי.. והסתובב לצד שלו ונרדם. אני בחודש האחרון מרגישה אומללה. לא נחשקת לא נאהבת. חסר לי מילות חיבה, מחמאות פה ושם, הקרבה והסקס. אני נמנעת מלשכב איתו כי אני מתביישת ממנו למרות שאני חושבת הרבה על סקס. יש המון לילות שאני בוכה לתוך הכרית כדי שלא ישמע. חייבת לציין אני נמשכת לבעלי ואוהבת אותו לא רוצה לאבד אותו, יש לו תכונות מקסימות חוץ מזה ואני יודעת שבתוך תוכו אוהב אותי ומוכנה להשקיע בירידה במשקל אבל מה לעשות עם העלבונות וההעלבות האלה? אני מאוד פגועה מרגישה סתם כלי קיבול שסוחב את הילד שלו ולא אישה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות