מה בסך הכל ירשתי? כתר של עצב.
כתר מוצנע, שאיש לא יראה. כי אסור לי להיות כזאת.
אני בחורה שמחה, חברותית, אני שמחה במקום שלי בבית, בחברה, בלימודים, בדת, עם עצמי.
הכל כל כך נכון.
הרי שנים עמלתי, הרי החיים מעולם לא חייכו אלי וקמתי ובניתי הכל מאפס, וכשהכל קרס -לא ויתרתי, בניתי מההריסות.
אז אני יושבת בחדר, כוס יין, שירים של אביב גפן ברקע, האור כבוי, התריס מוגף ורק מחרכים בודדים מסתנן אור השמש השוקעת. כאילו האדם הכי בודד בעולם.
כמה שירים שלא כתבתי, כמה אהבות שלא ידעתי
תמיד הייתי שם בשביל כולם, לתת כתף או מילה טובה -אין דבר שעושה לי יותר טוב מזה (טוב, זה והכתיבה)
תמיד להיות אדם כנה, להגיד את האמת ולאהוב מכל הלב. את כולם. כי כל אחד הוא אישיות כל כך מיוחדת...
אני בסדר, גמור.
נשאר לי כל כך הרבה לתת, אני גם לא שוכחת את עצמי. אני חוזרת על זה כדי שתבינו שהכל מאוזן.
אבל אני רוצה לחנוק את עצמי, להתלות, לשבור את המפרקת, לחרוט על עצמי עד זוב דם, לקפוץ מהשמים,
זה יהיה בסך הכל כדור. דקה של סבל.
כבר 2 מכרים קרובים מאד אלי עשו את זה, כבר הבנתי שזה המקום הכי שפוי שיש. להתאבד.
הבטחתי שאהיה כאן, לא לי. אבל הוא כבר במקום אחר, כל כך רחוק מהמקום ההוא. אז אני תלויה בהבטחה מתנדנדת, בשמחת חיים וברצון הנדוש ההוא לחיות.
אבל בשביל מה? אני בסך הכל רוצה אותה, את האהבה הזו, שלא תתן לי ללכת.
אני רוצה את החיבוק, שישמור אותי קרוב.
אני רוצה את הפרידה עד הפגישה הבאה, להתגעגע מרחוק.
אני רוצה את האהבה הזו.
אולי אני לא לבד, ועוד הרבה מרגישים כמוני, אבל זה בכלל לא אכפת לי. אני יודעת את זה.
אבל פעם אחת, אני רוצה משהו בשבילי, משהו שהוא מעבר למה שאני יכולה לתת לעצמי, כי כבר נתתי הכל.
לאהוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025